סיפורי שליחים – השליחה שעשתה כמעט הכל

היום בבלוג אנחנו רוצים להתגאות בעובדת המחלקה, טלי ליפשיץ ובסיפורה המרתק. טלי הינה בוגרת מחנות הקיץ, בוגרת שליחות "אופק" , בוגרת שליחות "בינה" והיום עובדת בתור רכזת המיון שלנו. לקחנו את טלי לשיחה על מנת לברר מה מניע אותה, מהם האתגרים העומדים בפני עולם השליחות היום , ומהי הצומת הבאה שלה.

 

טלי וירון

 

למרות שעבר המון זמן האם את זוכרת מה משך אותך לעולם השליחות בפעם הראשונה?
הפעם הראשונה שיצאתי  למחנה קיץ הייתה ל מחנה הקיץ-קריין לייק במאסאצ'וטס. כשיצאתי למחנה קיץ זה היה על מנת לחוות עולם לא מוכר, אחרי הצבא התחלתי לעבוד ישר ולא יצאתי לטיול אף פעם. במחנה הקיץ ראיתי אופציה לחוויה בשביל עצמי וגם חוויה קצת יותר משמעותית של עשייה. מעולם לא התאים לי לשכב "בטן גב" בגואה, תמיד חיפשתי עשייה משמעותית יותר ומחנה הקיץ הייתה אופציה מדהימה בשל כך.

מה השתנה בין המוטיבציה שלך כנערה צעירה לצאת למחנה קיץ לבין המוטיבציה לצאת לשליחות עם המשפחה שנים אחר כך?
העולם היהודי מחוץ לישראל לא היה מוכר לי, לא הכרתי זרמים או יהדות תפוצות לפני מחנה הקיץ. אחרי שהכרתי את העולם מאוד התחברתי אליו ומאוד נמשכתי אליו, הרגשתי שיש לי עוד מה לתרום, מה לתת, שהדרך שלי בעולם היהודי עוד רחוקה מלהסתיים.

במבט לאחור כיצד את חושבת שעולם השליחות השפיע על חייך?
עולם השליחות שינה לגמרי את הכיוון התעסוקתי שלי, את הראייה שלי על ישראל, על העם היהודי, על הקשר בין ישראל לתפוצות והכי חשוב כמובן,  הכרתי את בן זוגי. כשהייתי במיונים לקורס ניצנים (קורס מיוחד של הסוכנות לבוגרי שליחות) ירון היה אחד הבוחנים בסדנת המיון, התחלנו להתראות במסדרונות ומשם הכל היסטוריה. בהמשך גילינו כי היינו יחד באותו סמינר הכנה למחנות קיץ כאשר ראינו אחד את השני בתמונה קבוצתית.

ספרי לנו בקצרה על הקשר שלך לסוכנות היהודית..
חזרתי ממחנה הקיץ ב1998, חזרתי לעבוד אחר כך בסלקום כמנהלת שירות לקוחות עיסקי ואז קיבלתי מכתב כבוגרת מחנות הקיץ להתמיין לשליחות צעירה. המחשבה הראשונה הייתה כי אני  באמצע תואר, זה לא מתאים, ואז החלטתי שאם אני לא אעשה את זה עכשיו אני לא אעשה את זה בחיים אז הפסקתי את התואר ויצאתי לשנתיים לניופאונדלנד, קנדה, שנתיים שליחות קהילתית. לאחר שנתיים מדהימות חזרתי לארץ ונכנסתי לשליחות הצעירה כרכזת קהילות, במקביל סיימתי את התואר שלי ועשיתי קורס "ניצנים" שעזר לי לממן בעזרת המלגה חלק מהתואר. במקביל הכרתי את ירון והתחתנו. כשהיינו עוד בשלב הדייטים דיברנו והתחלנו את המיון לשליחות הבוגרת . בהמשך התקבלנו וחודש אחרי החתונה יצאנו לשליחות. מצאנו עצמנו ארבע שנים באוקלנד, ארה"ב, ובננו הבכור נולד שם. כשחזרתי לארץ  עבדתי שנתיים ב"מצילה" וכיום אני רכזת המיון של השליחות הצעירה.

האם את חושבת שהיציאה לשליחות כיום בשנת 2013 שונה רבות משנת 1998?
אני באמת חושבת שיש פחות תמימות לגבי הקשר. כשאני יצאתי לניופנלדנד היה אינטרנט אבל לא היה סקייפ פייסבוק וכו' אז כל הקשר עם המשפחה היה יותר מרוחק. היום העולם הוא יותר קטן והיציאה ללא נודע היא קצת אחרת. אני חושבת שגם תפקיד השליח השתנה, אנשים כבר מכירים יותר את ישראל, יש תקשורת אחרת. זה כבר לא ברמה של בואו אני אביא לכם איזה אומן ותשמחו, העולם יותר קטן ומתוחכם. כשאני היתי באוקולנד אני זוכרת שריוה בפדרציה שעובדת שם 30 שנה היתה אומרת שפעם להביא אומן לא מפורסם מישראל היה מספיק וכולם היו באים ומתעניינים. היום זה לא ככה. היום גם שליחים מוצאים עצמם יותר עוסקים בהסברה גם כלפי הקהילה היהודית.

לאן היית רוצה לצאת לשליחות נוספת?
אני באמת מאמינה אבל כי ישנה המון עבודה בארץ ושליחות בארץ שאינה פחות חשובה ולכן כעת אינני ממהרת לטוס לשום מקום אלא מחפשת את דרכיי לתרום לישראל מתוך גבולותיה.

מהו הרגע הזכור לך ביותר מהשליחויות שלך?
הרגע שאני הכי זוכרת הוא משליחותי הצעירה דווקא כאשר לימדתי ילד לבר מצווה מתוך קלטת. המעמד היה מאוד מרגש ובמיוחד הבר מצווה עצמה.

האם תרצי שילדיך יהיו שליחים או שנאחל להם עתיד בתחום הרפואה?:)
אני באמת חושבת שחשוב שהם יחוו את החוויה הזו, היא מעצימה, היא מלמדת היא מרחיבה אופקים גבולות וראייה. אבל חשוב לי שילדיי יבינו שהשליחות זה לא מקצוע, אני באמת מאמינה שהעשייה האמיתית היא פה בארץ ומכאן ההחלטה בידיים שלהם כמובן.

  • תגובות
10
  1. 26 במרץ 2014 at 0:48אורן - השב

    טלי שלום, סיפורך, כמו שאר השליחים שכותבים כאן מרתק, מעניין ומחמם את הלב. יישר כח יש בי עניין רב להיות חלק מהרכב מנצח שכזה. למי ניתן לפנות?

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: