שליחות מילואים – עודד גברעם

שמי עודד גברעם. אזכיר למי ששכח שב2011 הייתי שליח בקמפוס UC DAVIS .
אפשר לקרוא על החוויות שלי מאז כאן.

במהלך הקיץ האחרון, כמו כל ישראלי אחר, הייתי טרוד במלחמה בדרום. שום דבר לא הכין אותי לשיחה שנפתחה בפייסבוק ובה שאל אותי רכז השליחות להלל: "עכשיו כשהמלחמה נגמרה, אנחנו יוצאים לפעילות משלנו, תרצה להצטרף? עוד שבועיים אתם טסים".
הסתבר שהסוכנות היהודית ביחד עם ארגון הלל, החליטו לאחר אירועי הקיץ כי יש צורך בחיזוק נוסף של הקשר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל. הוחלט לשלוח, בנוסף לעשרות השליחים שכבר פעילים בשטח, מספר מצומצם של שליחים לשעבר, למקומות ש בהם אין שליח. וכל זאת במטרה ללמד ולחזק את הקשר עם ישראל.

הייתי כל כך מופתע ונרגש. לאחר בירורים זריזים במקום העבודה, הבנתי שזה אפשרי ונרתמתי. לאחר יום הערכות בקריית מוריה שבה חזרנו על דגשים לקראת השליחות, קבלנו איש איש את שם הקמפוס שאליו הוא אמור להגיע. לאחר שינויים של הרגע האחרון, זכיתי בקמפוס של אוניברסיטת ניו מקסיקו שבעיר אלבקרקי. עם נחיתתנו, ביום שישי בבוקר בניו יורק, חיכתה לנו שבת התארגנות. נפגשתי עם שאר השליחים שהתגייסו בשנית, נפגשנו עם רכזים השונים בניו יורק והתכוננו לקראת העבודה בשטח.

משלחת המילואים בניו יורק

בשבת התפללנו עם קהילת בית הכנסת "בית ישורון", בית כנסת עתיק צבעוני ומקסים ביופיו. אך הקסם האמיתי הוא הקהילה המקסימה שנרקמה סביב בית כנסת. קהילה שבנתה לעצמה תפילה ומסורת ייחודית משלה, קהילה שלא חוששת לפעול ביחד עם השכנים שלה, קהילות אחרות במרחב, לצמוח ולהיות רלוונטית לקהילה הכללית של העיר ניו-יורק. לאחר התפילה זכיתי לאכול עם נשיא הקהילה וחבריו ולמרות ג'ט -לג עצבני, היה מרתק לשוחח עם אנשים שחיים בחצי השני האחר של העולם ובכל זאת ישראל כל כך חשובה להם.

בצאת השבת טסתי לניו-מקסיקו, התקבלתי שם בזרועות פתוחות ב"הלל" קטן ואינטימי. ביום ראשון נסעתי לפדרציה היהודית ובניתי ביחד עם מנהלת "הלל" את תכנית העבודה לשבועיים הקרובים. היו אלו שבועיים עמוסים, שכללו מרתון של "פגישות קפה" עם סטודנטים מובילים בהנהגה הפרו-ישראלית וב"הלל". ישיבה עם הקבוצה הפרו-ישראלית ועזרה במערך הפעילות השנתית שלהם וכן מתן עצות להתמודדות עם תנועת ה- BDS הקוראת לחרם על ישראל. בנוסף לכך, ערכנו מספר ערבי תרבות, ערב מאכלים ישראלים בניצוחה של השקשוקה. כמו כן הקרנו את הסרט "רוקדים ביפו" על דיו קיום השברירי והיפה ביפו ועוד.

 

ערב ישראלי

אני רוצה להתמקד באחד מרגעי השיא והוא השיח עם הסטודנטים לתוך הלילה לאחר תפילת וארוחת השבת. עוד פעם נזכרתי ביופייה של יהדות אמריקה שמאפשרת לכל אחד את מקומו ואת בחירותיו.
לאחר תפילה קסומה מול נוף הרים מקסים, ישבנו ביחד עם הסטודנטים לשיחה בנושא "זהות יהודית". השיחה שהייתה מרתקת נמשכה עמוק אל תוך הלילה, הייתה נמשכת עוד אלמלא השליח הישראלי היה רוצה ללכת לישון לפני אחת בלילה.

הקבוצה הפרו ישראלית

 

כאן המקום לדבר קצת על ניו-מקסיקו וייחודה.
ניו מקסיקו היא אחת המושבות הראשונות שהוקמו לאחר הגעתם של האירופיים לאמריקה. עדיין גרות בה קבוצות רבות של "ילידים אמריקאים" המשמרים את מורשת אבותיהם. זוהי ארץ מדברית מלאה בנופים מרהיבים. אמר לי סטודנט לאחר נסיעה של כמה שעות: לגור בניו מקסיקו זה כמו לגור בתוך תמונות נוף אין סופית. ארץ בעלת אופי ייחודי, מתנהלת לאיטה, בעלת תרבות עשירה, אוכל ייחודי וטעים (המלווה כדרך קבע בצי'לי ירוק).
דווקא כאן בארץ כל כך רחוקה גיאוגרפית מישראל, היה משובב נפש לראות את המחויבות והמעורבות של הקהילה היהודית בכלל, ושל הסטודנטים היהודים בפרט, בכל הנוגע לישראל. זהו דבר שבכלל לא מובן מאיליו, לראות אותם יושבים וחושבים כיצד הם ייצגו את ישראל בקמפוס, לשמוע את הרצון להכיר וללמוד כמה שיותר. זה לא שאין ביקורת. יש ביקורת, גם מימין וגם משמאל ועדיין, מתחדדת ההבנה כי ישראל היא הנושא המאחד את יהדות ארצות הברית. עלינו לפעול לחיזוק הקשר בינינו.

אני כותב את השורות הללו כשאני כבר למעלה מחודש בבית בישראל וחושב על כל העשייה בניו מקסיקו, על המפגש ועל כל מה שעשיתי שם. כל כך קצת או בעצם כל כך הרבה? להיות ב"הלל" ובקמפוס שלא רגיל לשליח במשרה מלאה, זוהי חוויה מאתגרת ומיוחדת.
למדתי כמה גדול הצורך בנציג מהארץ, שמכיר, שיודע, שחי את ההוויה הישראלית. צריך שייבנה קשר ארוך טווח עם הקהילה המקומית. רק באמצעות תהליך כזה נבנה קשר אמיתי. השאלה האם הנוכחות שלנו משמעותית, מתורגמת על ידי מספר הסטודנטים ואנשי הקהילה ששומרים איתנו על קשר, גם שנים לאחר תום תקופת השליחות.
טענתי בעבר ואני חוזר כעת: יופייה של השליחות היא במטען האישי שכל שליח מביא איתו; חוויות שצבר מהילדות, מבית הספר, מהשכונה, מתנועות הנוער, מהצבא, מהאוניברסיטה ועוד. כל שליח שונה, אך לכולם גם ערכים משותפים וביניהם הקשר הבלתי אמצעי בין יהודי העולם באשר הם גרים והזכות הבסיסית להגדיר את עצמנו כעם חופשי בארצנו.

בנימה היתולית לסיכום, סרטון קצר ומשעשע שהכנתי ביחד עם הסטודנטים ב"הלל" של ניו מקסיקו.

 

 

 

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: