עצמאות של מדינה אחרת. הכירו את אור כצמן

אור כצמן, שליח תנועתי FZY, מנצ'סטר אנגליה.

טוב, אז זהו עברנו את ה"יומז" או באנגלית “The Yoms”. מה זה אתם שואלים? כמובן, יום הזיכרון ויום העצמאות כפי שמכנים אותם כאן. ברגע שעוברים את השלב הזה של השנה, במיוחד בתנועות הנוער, השנה ממש מתחילה לרוץ ולהיעלם איפשהו בין האצבעות. מפה זה מפעלי קיץ ואז, זהו בעצם.

אור כצמן, שליח תנועתי FZY, מנצ'סטר, אנגליה

יום הזיכרון ויום העצמאות בחו"ל הם ארוע מעניין. אדם חייב לשאול את עצמו "מה להם וליום הזיכרון?" ו"למה לעזאזל הם חוגגים את העצמאות של מדינה שהם לא חיים בה?" אפשר בקלות לדמיין אנשים שעניין זה הוא בגדר תעלומה גדולה ולא מובנת בשבילהם במקרה הטוב ודבר שמעלה מחשבות על צביעות במקרה הרע. אבל כמובן שיש כאן משהו עמוק הרבה יותר. ישראל, בשבילנו, הישראלים, היא הבית. ישראל היא בו בזמן הפטריוטיות, הציונות, אהבת הארץ וגם הבנאליות שבחיים רגילים במדינה עם פוליטיקה סוערת, יוקר מחייה ועם חריף ודעתן. אין לנו כלכך נטייה לעשות רומנטיזציה לרעיון של לחיות בארץ או להעריך רגע רגע את החיים שלנו בה, (לפעמים ההפך אפילו) וזה בסדר, סך הכל אנחנו חיים את החיים שלנו. אבל בעיני יהודים שחיים בחו"ל ישראל היא סמל וכל דבר שקורה בה הוא סמלי בהתאם.

אצלנו בהבנה, השיח על "ישראל, המדינה היהודית" הוא שיח פוליטי, סבוך בהשלכות, דעות, ורעיונות אידיאולוגים. אצל יהודים מחו"ל מיד ניכר שאין בכלל שאלה, ישראל היא המדינה היהודית בלי שום קשר לפוליטיקה עכשווית או מסמכים המקבעים את זה בחוק. בגלל זה, ישראל מעוררת כלכך הרבה רגשות – היא חלק אינטגרלי והכרחי באישיות היהודי או היהודית בתפוצות. יהודים בחו"ל מרגישים חיבור לארץ שלא תלוי מפלגה, או דעה, או אירועים שקורים ביום יום. הם מחוברים למהות ולקונטקסט ההיסטורי שישראל מייצגת, הם גאים ומחוברים להרגשה של עמיות יהודית שמתהווה בצורה הכי גדולה במדינתנו הקטנטונת.

לכן, כשאני זוכר את יום הזיכרון או חוגג את יום העצמאות פה בחו"ל, ההרגשה היא שונה ואולי אפילו עוצמתית יותר. אין הרבה דברים מרגשים כמו לשיר את התקווה בחו"ל בקול גדול, או לראות להקה צה"לית רוקדת וצוהלת במרכז קהילתי במנצ’סטר ביום עצמאותנו. יש משהו מאוד מרגש בלהרגיש שותפות באהבת הארץ עם אנשים שלא חיים בה. יש משהו מאוד משמח ומספק בידיעה שאתה שותף בבנייה של הקשר הזה. אני לפעמים חושב שאנחנו צריכים לזכור שהציונות היא תנועה שהחלה מחוץ לארץ ושאין לנו מונופול עליה בתור ישראלים. בעיקר בימים כאלה אני זוכר את זה.

באנגלית, המילה שליחות היא מילה יבשה ופורמאלית: “Delegate” או “Emissary” ועוד כל מיני גרסאות ששמעתי, אבל אף אחד לא מצליח באמת לתרגם את שם התפקיד כראוי. אני תמיד חוזר ואומר ששליחות זה לא שם התפקיד, זו ההרגשה שאתה מרגיש כשאתה עושה את התפקיד. לדעתי בהרבה מהשפה העברית, המילים טומנות בתוכן מטענים רגשיים עמוקים יותר מהמשמעויות הפשוטות שלהן, ושליחות זו דוגמא מצויינת. אני מרגיש שזכיתי שוב לחוות את הרגשת השליחות פה.

אז הנה אני כאן, עוד לא ממש באס"ק אבל כן מתקרב לסוף השליחות. זה מכריח אותי לחשוב קצת על מה שהיה ומה שיהיה – שנתיים אני נמצא פה במנצ’סטר, עיר קרירה עם אנשים חמימים, ואני כבר טיילתי יותר קילומטרים ברחבי הממלכה הזאת משאני יודע לספור. כמובן שיש לי אינספור הרפתקאות, סיפורים, רגשות וחוויות שצברתי כאן (ושאני כנראה אחפור לחברים שלי עליהם לשארית ימי) אבל יותר מכל אני מאושר על כך שהצלחתי לחוות כאן שליחות אמיתית. ההרגשה הנפלאה שיש בלהיות נוכח באירועים של קהילות קטנות, לספר על המדינה בה אני חי, לתת לאנשים הבנה יותר מקיפה של התרבות, העם והפוליטיקה, לאתגר את הדעות, לחלוק סיפורים, להעביר תחושות ומחשבות ובעיקר לחלוק את האהבה שלי עם אנשים ששותפים לחיבור הזה למדינה.

אני מאחל לכל מי שמעוניין או מעוניינת לצאת לשליחות לחוות את הרגשות שאני חוויתי פה. יש בזה משהו מעורר השראה. אני מרגיש שאני חוזר לארץ עם סוג של אופטימיות תמימה, כמו שיש להרבה מהעולים שאני פוגש פה. אני שמח מאוד על האופטימיות התמימה הזו. שליחות היא לא רק שליחות בחו"ל, היא גם שליחות בארץ, ובימים אלו שנראה שהרבה דברים בארץ באווירה קצת פסימית דווקא, חשוב שיותר ויותר אופטימים תמימים יבואו לארץ עם תחושת שליחות בבטן ורצון לא רק לחבר יהודים בחו"ל למדינה אלה גם לשפר את פני המדינה שהם חוזרים אליה. אני מקווה שאוכל להמשיך את השליחות בארץ.

טוב נותרו לי עוד איזה שלושה חודשים לתפקיד – אז אני חוזר לעבודה, נתראה בארץ!

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: