נדב אילון, שליחנו בלונג איילנד, ניו יורק. הסיפור מתחיל עכשיו

ביום בהיר אחד באפריל שנת 2013 קיבלתי מייל ששאל אותי האם אני עדיין מעוניין לצאת לשליחות של הסוכנות. אז, באביב חמים בבית קטן במושב כפר ורבורג, לא ממש תיארתי לעצמי שתוך חצי שנה אשב בלונג איילנד שבניו יורק ואהיה השליח הבכיר היחיד של הסוכנות בכל האי. נדב אילון, שליח הסוכנות ללונג איילנד, הסיפור מתחיל עכשיו.

 

נדב איילון, השליח שלנו בלונג איילנד, ניו יורק

מאז שאני זוכר את עצמי, ישראל הייתה וככל הנראה תהיה הכל בשבילי. לא יודע אם זה התחיל על מדרגות סניף המכבי הצעיר בגדרה, מושבת הולדתי, או אולי באיזו עמדה שכוחת אל אי שם לאורך גבולותיה של המדינה בלילה חשוך וקר. ישראל היא הבית על מעלותיה ומגרעותיה. אבל איך כל זה קשור לשליחות, לארה"ב, לניו יורק ול…לונג איילנד?

עד יוני 2013 עוד היה לי עסק משלי, אשתי עבדה באינטל, הריון חודש חמישי, החיים זרמו להם בנעימים. בימים הראשונים של יוני הכל השתנה, לטובה. אחרי שני ראיונות סקייפ, שיחה קצרה עם עוד כמה אנשים מהקהילה, אני מקבל שיחת טלפון מניו יורק שמבשרת לי, תוך שבועיים אתה פה, בא לשבוע לבדוק את הקרקע, רגע…מה שבועיים? אז לפני שטסתי עוד הספקתי לצאת לשבוע מילואים מהגיהנום, להתחיל לסגור את העסק אה וכן, לספר לאשתי ההרה את החדשות, תתחילי לארוז, תוך חודשיים אנחנו לא פה.

מה זה אומר בכלל להיות שליח בכיר ולפתוח שליחות חדשה ועוד במקום כמו ניו יורק. הרי יש פה מליון יהודים ובטח כולם מתים עלינו, ישראל? הם בטח ייפלו לרגלי ברגע שארד מהמטוס.
כמו שאסי כהן כבר אמר, פה חשדתי!
לפתוח שליחות חדשה זה אומר שאף אחד, כולל אתה, לא באמת יודע מה אתה אמור לעשות. שלא תבינו לא נכון, לכולם יש המון רעיונות מחשבות וחלומות, אבל אף אחד לא באמת יודע איפה ואיך להתחיל. יש לזה יתרונות וחסרונות, אבל מה שהכי כיף הוא, שאתה הופך להיות קבלן שיוצק יסודות לתהליך ארוך ומשמעותי מאין כמוהו.
להיות שליח חדש במקום חדש זו ללא ספק הרפתקאה. המסע הזה הופך להיות הרבה יותר מורכב וכיפי כאשר נולד לך ילד. בני הבכור נולד בדצמבר ופתאום העולם משתנה מהקצה אל הקצה, המאבק שלך על ישראל, על התרבות ועל האיכויות של מולדתך מקבל משמעות אחרת לגמרי כשאתה מבין שהחמוד הזה, איתן, ששוכב לידך במיטה עכשיו, טובתו ועתידו מונחים בכף ידך, במוצא פיך ובמנגינות לבך. מה שתעשה היום פה בלונג איילנד ישפיע עליו אלפי מונים שם בבית.
באזור שאני נמצא בו, שהוא בערך בגודל של חצי מדינת ישראל, יש המון דעות על ישראל, המון ידע שחלקו נכון וחלקו ממש לא, המון יהודים שיודעים דבר או שניים על ישראל, והרבה יותר שחושבים שהם יודעים. אתה כל יום מגלה כמה אפטיות קיימת פה, כמה חוסר אכפתיות וקשר למדינה שלנו מצד אחד, וכמה חרדה שסוף עולמנו כיהודים יגיע אם לא נדע להתחבר אל מדינת היהודים, כי זה בעצם מה שמחבר אותנו לעברנו ולתרבות שלנו.

להיות שליח בכיר ולפתוח שליחות חדשה זה אומר שאתה מתעסק בהכול, מלקרוא ספרים בעברית לילדי הגן, דרך תליית שלטים וכרזות ועד להבאת אמנים, הרצאות סרטים ויציקת תוכן לאירועים קיימים. אתה כל היום חי בהרגשת פספוס אדירה ואתה בטוח שאתה מחמיץ משהו, מחטיא משהו, לא משקיע מספיק מאמץ בנושא או איזור מסוים. כותב מיילים ומקלל את עצמך על למה לא הסתובבת יותר, למה לא לחצת יותר ידיים, למה לא דחפת לעוד הרצאה, כי כשאתה לבד ואחראי על בניה של משהו שלא היה קיים, אתה רוצה לעשות המון גלים.
משהו אחד שאתה לומד הוא, שכשזורקים אבנים לתוך בריכה הן עושות גלים, יש המון אנשים שלא אוהבים גלים, זה משבש להם את היופי והשקט של הבריכה שהם כל כך למדו להכיר ולאהוב. גלים מרטיבים את הרגליים כשצועדים לצד הבריכה.
בתור אחד שאוהב מים, ועוד יותר אוהב לזרוק אבנים לבריכות, אני מאמין שככל שתזרוק יותר אבנים, ככל שתיצור יותר גלים, כך תקבל יותר את תשומת הלב שאתה מעוניין בה, לטוב ולרע.
ככה זה להיות הבחור החדש בשכונה, לא תעשה רעש? לא ידעו שאתה פה ולא יקחו אותך ברצינות.
כשאני שואל את עצמי איך נמדדת הצלחה בתפקיד שלי עולות שתי תשובות. האחת היא שההצלחה הראשונה היא שאכן יבוא שליח אחרי והשליחות שלי תסתיים עם טעם של עוד, טעם אחר, טעם לדם חדש, טעם ליוזמות אחרות. ההצלחה השניה היא, שישראל תהיה נוכחת פה. שישראלים מהקהילה יתחברו לאמריקאים, שההוויה הישראלית תשלוט במסדרונות הJCC ובתי הכנסת. כאשר יש אירוע מעניין בארץ, כולם יבוא לשאול ולהתעניין כי זה יעניין אותם, כי יהיה להם אכפת.

 

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: