לפני שנה, ביום הזה – מתן סמובסקי

לפני שנה, ביום הזה הייתי בשליחות, רחוק מאוד מפה.

אני זוכר שרציתי מאוד להיות פה, רציתי להרגיש את היום הזה, שהכל קופא מלכת, הכל דומם.
אבל בארצות הברית, ארץ האפשרויות זה כמובן לא קורה. פחדתי שלא ארגיש את אותה הרגשה של להיות מתחת לאלונקה הרגשית יחד עם כל עם ישראל…

הכנתי יחד עם זוג שליחים נוסף טקס בבית כנסת גדול למען הקהילה היהודית. לך תסביר להם את ההרגשה.. כמה כבר חזקה יכולה להיות הזיקה שלהם ליום הזכרון?
לטקס הגיעו כמעט אלף איש ושתי קומות בית הכנסת היו מלאים…
בשלב מסויים, כאשר הופיעה מרים פרץ על מסך גדול ואמרה לקהל באנגלית ובחיוך "הילדים שלי סחבו בתיק על הגב, גם אתכם" הסתכלתי סביב וראיתי עיניים נוצצות מכל עבר.

פה כבר לא יכולתי לשלוט בזה והדמעות ירדו.

אתמול הייתי בטקס של פרוייקט רסיסים שמטרתו לעודד שיח בתרבות הישראלית, לשתף ולדבר על חוויות הקרב במטרה לרפא את הפצעים בלתי נראים. חשתי גאווה,
לא רק כלפי הגיבורים שהקריבו הכל וכבר לא איתנו, אלא גם כלפי ההורים, והחברים, והאחים וכל אלו שעוטפים אותנו באהבה עצומה למרות השכול וממשיכים הלאה…
בדיוק כמו מרים, אלו המתמודדים עם האובדן והמוות.. וגם אלו שסוחבים על הגב את המלחמה והטראומה והלם הקרב וסביר שיסחבו עוד זמן רב.

עכשיו רק חשוב, שאנחנו לא נשכח אותם. לא נשכח לתת כתף מתחת לאלונקה, לעזור, להקשיב, לתת להם לשתף ואפילו קצת באמת קצת.. לסחוב גם אותם על הגב.

יהי זכרם של הנופלים ברוך.

 

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: