הגיגים מן הכפור – קשת רגב שליחתנו באלבני ניו-יורק

איך זה נראה במינוס 32? ככה!
קשת רגב, שליחתנו הנפלאה מאלבני ניו יורק (שליחות קמפוסים) שולחת הגיגים מן הכפור. 

קשת רגב, שליחתנו באלבני ניו יורק

לפני שנה וקצת זה קרה, קמתי בוקר אחד, גירדתי את שמיכת הפוך מעלי… וגיליתי שהטמפרטורה בחוץ ירדה למינוס 20. הרבה תופעות קורות סביבנו כשכל כך קר, חוויתי אותן על בשרי בחורף שעבר, ואני חווה אותן מחדש בחורף הזה. מי בכלל חשב שכשיורד שלג זה בלתי אפשרי לעצור בתמרור עצור?? ומי ידע שגשרים הם אלה שקופאים ראשונים ואסור לסוע עליהם בזמן סופה? כי ברור שתתקעי באמצע הגשר… עם שמשה קפואה… מי חשב שאצטרך ללבוש מכנסיים טרמיים או גטקעס, שוב בחיי?
אין ספק שמעבר לחוויות השליחות המדהימות והמטלטלות, אני חווה פה קורס השרדות בתנאי קיצון.

אז באותו בוקר בדצמבר שעבר, לבשתי את מיטב בגדי החמימים (כי עוד לא הבנתי שאני צריכה בגדים ממש חמים) והלכתי לי לכיוון האוטו, הגיע הזמן להתחיל יום עבודה.
אז היום שלי התחיל בזה שהחלקתי מהקרח על הכביש בדרך לאוטו. כן. על הכביש. ישבתי לרגע לנוח על הקרח.
מחשבה ראשונה: יופי! ממש נהדר!
מחשבה שניה: לפחות אין פה אף אחד שראה!!
שלוש שניות אחרי זה, שומעת קול מאחורי: ״את בסדר? את צריכה עזרה?״
כנראה היה לי כזה מבט של פאדיחה על הפנים כי האדם החביב דאג לשתף אותי שזה בסדר וגם הוא נפל הבוקר.

משם המשכתי ליום הזוי של פינוי שלגים מהאוטו, נסיעה בכבישים חלקלקים, הבנה שאולי הרכב שלי לא בנוי לנסיעה בשלג ופחד. ואז זה היכה בי- הרכב שלי בסדר גמור… מבט חטוף ברכבים סביבי הבהיר לי שאף אחד לא מצליח להשאיר את הרכב במצב שנוסע ישר על הכביש. להגיד שזה הרגיע אותי? זה שקר.
במשך יום שלם, בעצם מאז ועד היום אני רק שומעת דאגה עם שמץ של לגלוג בכל פעם שקצת שלג או קור מגיעים לאזורנו, הבחורה הישראלית עדיין שורדת פה… זה נס! (גילוי נאות- כשאני אומרת קצת שלג וקור אני מדברת על שלג במטרים ועל קור במינוסים)
אז ממש לפני שהגעתי הביתה בסוף היום, אחרי שעה ועשר דקות (נסיעה של רבע שעה) הספקתי לחשוב שאני פונה שמאלה כשהאוטו בחר לעשות יו טרן. לא נעים.

היום אני כבר מנוסה, יודעת מה לעשות, איך לנהוג, איך להגיב, ובעיקר בעיקר- יודעת לא לצאת מהבית בימים כאלה.
זה לא הפריע לי לשבור השבוע שיא חדש, מינוס 32 מעלות. Brain freeze? אז כזה… רק מלנשום, וכל היום.
בחדשות אומרים לא לצאת מהבית אם לא חייבים, לכסות כל איבר חשוף בגוף ולדעת שאם פיסת עור נשארת חשופה יותר מכמה דקות-מדובר בכוויות קור קשות.

אבל הסירו כל דאגה מליבכם, הטמפרטורות עלו, כבר מינוס 22 עכשיו, לא משהו חריג. השמש זורחת ואין שמץ ענן בשמים, מעולם לא ראיתם שמש כזו שקרנית.

בנימה אופטימית זו- אני אלך להנות ממרק חם, תה חם, ושמיכת פוך. כי יום ראשון הוא יום חופש, וזה בעצם מה שבאמת חשוב!

שבוע טוב וחמים לכולם, נתראה באביב:)

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: