הכל מתחיל במחנה קיץ ונגמר בשליחות ארוכה – עידו רקובסקי, שליחנו הקהילתי בצפון וירג'יניה

נעים מאוד, שמי עידו רקובסקי, בן 24, לשעבר שליח במחנה הקיץ – בני ברית פרלמן וכיום שליח קהילתי (מסלול "אופק") בצפון וירג'יניה. (הבחור השמאלי בתמונה)

עידו רקובסקי- שליח אופק קהילתי, צפון וירג'יניה, ארה"ב

נסעתי לקיץ הראשון במחנה בשנת 2010 בלי לדעת באמת מה זה, והתאהבתי.
התאהבתי באנשים, במסגרת החינוכית והחברתית, וגיליתי מחדש את היהדות. העולם היהודי בצפון אמריקה ריתק אותי וגם הקשר עם החניכים והמדריכים במחנה, והמשכתי לאחר מכן לעוד שלושה קיצים וגם להשתתפות בתהליך המיונים של השליחים. הרגשתי שאני רוצה להמשיך לעסוק בעשייה חינוכית וקשר לישראל וזה מה שהביא אותי לצאת לשליחות.
אין ספק שההיכרות עם התרבות האמריקאית במחנה עזרה לי מאוד בהשתלבות כאן, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית. עצב העובדה שסביבת העבודה במחנה היא אמריקאית, ובאנגלית כמובן, עזרה לי להיכנס בצורה טובה יותר לעניינים לעומת מצב שבו לא הייתי חווה את הקיצים האחרונים במחנה. תמיד יש קשיים, ואין ספק שהשליחות היא שונה לגמרי מההדרכה במחנה.
מהמחנה לקחתי בעיקר את חווית היהדות, המהווה מכנה משותף לכולנו. את הביחד הזה שהוא כל כך קריטי ושובה במחנה, אני מנסה להביא לכאן, לשליחות.

אני משער שהייתי מגיע למחנה עם תפיסה יותר שלמה של הקהילה היהודית בצפון אמריקה, ועם ראייה מערכתית יותר, שהמחנה הוא עוד חוליה בתוך הקשר הזה שנקרא – החינוך היהודי. המחנה הוא כלי נהדר, ולעיתים הוא גם הכלי היחידי שקיים למשפחות יהודיות כדי לחנך את ילדיהם, אבל ישנם עוד כלים, ורק חיבור של כולם יחד לכדי רצף – יוצר חיבור וקשר אמיתי לתרבות, להיסטוריה ולישראל.
השוני בתפקידים מתבטא לא מעט בתכנון לטווח הארוך. במחנה יש לנו זמן מוגבל, מוגבל מאוד, וזהו גם סוד קסמו. מהיום הראשון של שבוע הצוות מוטבע על הקיץ תאריך תפוגה, וכל חוויה שעברה, עברה ולא תשוב עוד. לכן התכנון הוא קריטי, אבל בגלל שהחיים במחנה כל כך דינמיים ומהירים, קשה להתעכב על דברים וחייבים להמשיך הלאה. בשליחות התהליך ארוך יותר, מסתכלים שלושה חודשים קדימה, משהו שלא קיים במחנה. המעבר הזה לא פעם קשה לי.
אני חושב שכל מפגש עם ילדים בבית כנסת, בבית ספר, סתם במסדרונות ה-JCC הוא משמעותי, כיוון שהילדים והנוער בעיניי הם המרכז של העולם, וזכור לי במיוחד מפגש עם כיתה ה'-ו' בבית כנסת קטן שפשוט חצי מהפעילות ישבנו במעגל ודיברנו וצחקנו על הכל.
בקהילה שאני נמצא בה, יש לי חבר טוב מהמחנה שנהפכנו להיות חברים קרובים בגלל הקרבה הגיאוגרפית. אנחנו נפגשים כל שבוע לארוחת צהריים והוא גם התחיל לעבוד ב-JCC אז אנחנו מתראים המון. כשנסעתי לכנס השליחים, בילית עם חברות וחברים מהמחנה בניו יורק, כך שאין ספק שזה מקל ועוזר לשמור על קשר. זכיתי גם להגיע ל-Reunion של המחנה שהתקיים בנובמבר במרילנד (חצי שעה נסיעה), והיה באמת מרגש לפגוש את החניכים וההורים. בנוסף, אני בקשר מעולה עם האחראית על החינוך היהודי במחנה והמשפחה שלה, עקב עבודתינו המשותפת על יום ישראל ותוכניות אחרות, שגרה במרילנד, ואני מגיע לארוחות ערב ומפגשים לעתים קרובות.

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: