הבלוג של רותם כסלו 2

רותם, 19, שליחת שנת שירות בקליבלנד

למה?

 שלום, קוראים לי רותם ואני workaholic.

שום דבר חדש, תמיד התמסרתי לכל משימה, ולו הקטנה ויותר ורדפתי אחרי סיפוק שאף פעם לא הגיע. וכמובן, הדוגמא שקיבלתי בבית- שני הורים שיוצאים כל יום לעבודה ב6 בבוקר וחוזרים כשכבר חשוך בחוץ, לא הותירה לי ברירה, אלא להפוך לworkaholic בעצמי (שכן, חכמים ממני כבר אמרו שהתפוח לא נופל רחוק מן העץ).

מאז שאני זוכרת את עצמי התמסרתי לדברים, להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי, לפעמים מבלי לעצור לשאול את עצמי "למה", ומבלי ליהנות מהדרך.

הגעתי לקהילת קליבלנד המדהימה, וגיליתי עבודה לשישה שינשינים שמתחלקת בין שלושה. התחלתי לעבוד במרץ, חדורת מטרה. השליחות שלי הפכה לרשימת משימות, בה משימות חדשות נוספות בקצב יותר מהיר מאשר אחרות נמחקות. ובכדי להספיק, עבדתי ימים שלמים מ7 בבוקר עד 10 בלילה, וכשכבר הגעתי הביתה, המשכתי לעבוד מהמחשב בבית. ימים שלמים שלא עצרתי לשאול את עצמי "למה?".

 והשבוע, מבלי שאפילו עצרתי לשאול את עצמי "למה", ומבלי שביקשתי תשובה, קיבלתי אותה.

התבקשנו, שותפי ואני, להכין פעולה על דעות קדומות וסובלנות.

כחלק מהפעולה השתמשנו במתודת "סוף העולם". מודיעים לחניכים בצער רב כי העולם עומד להיחרב, ולהם יש את הזכות להחליט מתוך 8 מתמודדים, מי יהיו שני ברי המזל אשר ינצלו- האמא והאבא של הדור הבא.

מקיימים איתם דיון, אשר בדרך כלל מלא בסטיגמות ובסטריאוטיפים, ולאחר שהם בוחרים את הזוג שיינצל, מגלים להם שהערבי הוא בכלל רופא, היהודי הוא מובטל, כהת העור היא עורכת דין, השחקן המפורסם הוא פדופיל וכו'. ובכך, שמים להם מראה מול הפנים לחשיבה הסטיגמטית.

בתור מישהי שמגיעה מניסיון עשיר בהדרכה, השתמשתי במתודה הזאת לפחות עשר פעמים. בכל הפעמים יכולתי לחזות מראש מה יהיה- מי יהיה הזוג הנבחר, איזה מועמד יפסל ראשון ובאיזה טיעונים ישתמשו.

והפעם, הפעם הופתעתי מהתוצאות, הופתעתי לטובה ולרעה כאחד. הכירו את האמא והאבא של הדור הבא על פי החניכים האמריקאים שלי: פטרישה, אפרו-אמריקאית (אשר בסוף מגלים שיש לה משרד עורכי דין מצליח) וריצ'רד, שחקן מפורסם (אשר בסוף מגלים שהוא פדופיל).

אתם מאמינים?! הם בחרו בכהת עור להיות האמא של הדור הבא. ברוב הפעמים שהעברתי את הפעולה הזאת בארץ, כהת העור נדחקה למקום השני מהסוף (לפני הערבי כמובן).

ויותר מזה- למקום השלישי והמכובד הגיע אחמד, מוסלמי אשר נולד בלבנון. מיותר לציין שבארץ הוא הגיע למקום האחרון, תמיד, בפה אחד (ואני לא מאשימה את הבוחרים). אני לא מחשיבה עצמי אדם גזעני וקיצוני, אך גם אני לא הייתי בוחרת כנראה בערבי. גם אני לא הייתי בוחרת בערבי כי כישראלית חינכו אותי לא לבחור בערבי. ובניגוד לכך, האמריקאים, חונכו להיות פחות גזעניים, פחות סטיגמטיים ופחות סולדים מהשונה כמו הערבי וכהת העור.

ההפתעה הגדולה ביותר עבורי הייתה אי בחירתו של דיויד זימרמן, יהודי גאה שנוהג ללכת לבית הכנסת. רק אחד הצביע עבורו! החניכים האמריקאים לא ראו את יהדותו כגורם מפריע, אך גם לא כגורם מועיל. זה היה פרט שולי עבורם, שהם לא יחסו לו כלל חשיבות בבחירת ההורים של הדור הבא.

אני מגיעה ממשפחה שחינכה אותי לכבד את כל הדתות והאמונות, ועדיין- הייתי בוחרת ביהודי. הייתי בוחרת ביהודי, על אף שאני לא מגיעה ממשפחה דתית, כדי להבטיח את המשכיות המסורת היהודית. הייתי בוחרת ביהודי, כי אני מאמינה בערכים עליהם מבוססת היהדות. הייתי בוחרת ביהודי, כי כל היהודים הם בסופו של דבר משפחה אחת גדולה- תמיד לשחקן היהודי יהיו אצלנו יותר נקודות זכות, ותמיד כשיהודי יזכה בפרס נובל נרגיש כאילו זכינו איתו ביחד. הייתי בוחרת ביהודי, כי כיהודייה אני מרגישה חלק ממשהו גדול יותר.

ואז, באותו רגע, מבלי שביקשתי אפילו, הבנתי למה. הבנתי למה אני עובדת בלי הפסקה, הבנתי למה דחיתי את השרות הצבאי שלי בשנה ונסעתי לקצה השני של העולם.

למה? כדי לגרום לאותם חניכים אמריקאים לבחור ביהודי, או לפחות לקיים דיון פורה ומעשיר ולראות את יהדותו כפקטור משמעותי.

ויותר מכך, למה? כדי ללמוד מהם, מהחניכים האמריקאים שלי. ללמוד מהם לקבל באופן יותר טוב את השונה ולהיות פחות גזענים וסיטגמטים. ללמוד מהם, להפנים, להביא איתי את הגישה הזאת בעוד שנה חזרה לארץ ולנסות להנחיל אותה.

 

לפרקים קודמים:

1. אפקט הפרפר

לפרקים הבאים:

3. בסוף מתרגלים להכל

 

  • תגובות
10
  1. 23 ביוני 2013 at 21:16בת-אל - השב

    יישר כח רותם!! דברים שנראים לנו מובנים מאליהם כנראה כלל לא כאלה.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: