הבלוג של משה שמואלי

משה שמואלי, שנת שירות במילווקי

הי,

שמי משה שמואלי, אני בן מושב אילניה סג'רה בגליל התחתון. דור חמישי למשפחת מייסדים. למדתי בבית הספר החקלאי כדורי. אני מנגן בגיטרה ובמפוחית, משחק טניס שולחן ועושה ג'אגלינג. אבל היום ,לפני הכול , אני שליח שירות בקהילה היהודית במילווקי ויסקונסין.

השנה אני אחד משליחי שנת השירות מטעם הסוכנות היהודית וקהילות יהודיות בעולם. אחת האופציות למסגרת של שנת שירות – שנת התנדבות נוספת (רביעית לבנים ושלישית לבנות) לפני השירות הצבאי- היא שנת שירות בתפוצות, בקהילות היהודיות ברחבי הגלובוס. במסגרת תפקידי אני מלמד על ישראל, על העברית, ועל החיים שלי כישראלי. אני מגיע למוסדות שונים בקהילה היהודית כמו בתי ספר, בתי כנסת, גנים, ועוד, במטרה להעמיק ולחזק את הקשר בין הקהילות היהודיות ובין ישראל.

עד לפני שנה הייתי רק תלמיד ב-יב'. מרוכז כמו כולם במיונים לצבא, מיונים לשנת שירות, בגרויות, מסיבת סיום וכו'. אני חושב שזה מפתיע איך שהחיים משחקים בנו. הכול התחיל כשבחורה שהייתה ש"שינית במילווקי הגיע לשיעור ביולוגיה לספר על השנה שלה. לא הבנתי הרבה ממה שהיא אמרה, אבל סיקרן אותי מאוד מה זה אומר שנה באמריקה. כמו הישראלי הממוצע, גם אני ניזון תרבות שהיא במקורה -אמריקאית. אין כמעט אחד שלא שמע על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובכלל – בארץ, כשמדברים על אמריקה, אז מדברים על החלום האמריקאי – תעבוד ותתעשר, תחיה את החיים הטובים. אז ככה, בלי להבין יותר מדי מה זה אומר, החלטתי ללכת למיונים. היה ברור לי שאני רוצה לעשות שנת שירות, ותכננתי להיות גרעינר במסגרת גרעין "עודד" של בני המושבים, תנועת הנוער שבמושב ובמועצה שלי. אבל החלטתי לתת גם לשנת שירות הזאת הזדמנות.

וממיון למיון גיליתי עולם חדש שלא הכרתי. אני מניח שבתת מודע ידעתי שחיים יהודים גם במקומות אחרים שהם לא ישראל, אבל אף פעם לא באמת חשבתי עליהם. מי הם האנשים האלה? למה בכלל הם קיימים? למה לא כל היהודים חיים בארץ? הרי יש מדינה יהודית, לא ?

וכמו מאליהן, השאלות באו אחת אחרי השנייה: מה זה ציוניות? מה זה יהדות? מה זה להיות ישראלי? האם אני יהודי רק כי נולדתי יהודי? מה המשמעות של כל זה? גיליתי שאני מוכן להגן על דברים שלא ידעתי שקיימים.

הבנתי דבר אחד חשוב על עצמי – אני לא יכול אפילו להתחיל לחשוב על תשובות, כשאני לא מאפשר לעצמי אפילו לצאת למסע הזה כדי למצוא אותן. הבנתי שיצרנו לעצמנו בארץ את הבועה הזאת שמאפשרת לנו לחיות את כל החיים בלי לשאול את השאלות, לקבל את הדברים כפי שהם בלי להטיל ספק. אני תמיד הרגשתי שמשהו שם חסר.

אז למה נהייתי שליח? אני מניח שבעיקר בגלל שהבנתי שהזהות שלי עדיין לא בנויה, שהנחתי תילי תילים על בסיס שלא קיים ואני חייב לתת לעצמי לגלות את האמת על עצמי. אז יצאתי מתחום הנוחות שלי, מהבועה של הארץ שהגנה עלי. ואני מגלה אותם, את היהודים אמריקאים, או האמריקאים יהודים וחי את חייהם.

ואיתם, שהזהות שלהם מעסיקה אותם מדי יום – כי פה אי אפשר אחרת, להיות יהודי זה עניין של בחירה – אני מתעסק בזהות שלי, ואת המסע הזה אנחנו עושים ביחד. והתפקיד הזה מחייב אותי לשאול את עצמי את השאלות. זכיתי לקבל נקודת מבט שהיא שונה ומאפשרת לי לבחון מבחוץ את "החיים הקודמים " שלי בארץ. והאמת? שאני יוצא מזה מחוזק. כי כשאני מלמד אותם על ישראל, גם אני מתאהב קצת מחדש במולדת שלי. וכשאני מדבר על יום קיץ נפלא שיצאנו בו לעשות פק"ל במעיין אני נזכר ברגעים היפים שבזמן שקרו לא ידעתי לעצור, ולומד להעריך את החיים, המושב וכל הדברים שלקחתי כמובן מאליו.

ומתוך הגעגוע אני גדל ומגלה שהאהבה שורדת את המרחק ואת הזמן, ולומד לקחת את הדברים בקלות, ומבין שהחיים הם אוסף של אמיתויות עמוקות- אמת שהיפוכה נכונה באותה מידה בדיוק – ושאני צריך ליצור את הדרך שלי, לפלס מנקודה אחת לאחרת , ולהבין מה בסופו של יום , נכון בשבילי. כיהודי. כציוני. כישראלי. כמשה .

לפוסטים הבאים:

2. רצונות

3. חגים

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: