הבלוג של אסף

אסף, שנת שירות בניו-הייבן

אהלן!

קוראים לי אסף בן-קיש, אני בן 18 מהישוב גבעת אלה שנמצא בעמק יזרעאל.

יש לי שלוש אחיות קטנות (חוויה אמתית..!) ואני מאוד אוהב לטייל ולשחק כדורגל.

אני כרגע נמצא בשנת שירות מטעם הסוכנות בקהילה היהודית בניו הייבן, קונטיקט – ואני נהנה מכל רגע!

החלטתי להעלות על הכתב את המסע המאוד וורסטילי שלי פה, כי עוד לא יצא לי לשתף הרבה אנשים בחוויה הכל כך מעצימה ומטורפת שעוברת עלי.

 פרק ראשון

מאוד התלהבתי מהרעיון של כתיבת בלוג.
אחרי חצי שנה כזו איך אפשר שלא? כל כך הרבה חוויות, התנסויות, היכרויות, עליות, מורדות – פשוט אקסטזה.
מאיפה מתחילים לתאר את החוויה המדהימה הזאת?

בטח מעניין אתכם לדעת איך עלה לי הרעיון המעניין לדחות את הגיוס ולעזוב את הבית לשנה?
הקשר שלי עם הקהילה היהודית בארה"ב התחיל כשהייתי בכיתה ז'.
עליתי בגורל עם עוד כ50 בני נוער בגילי מעמק יזרעאל לטוס לקאמפ יהודי במישיגן.
עבר עלי קיץ מטורף – נקשרתי לחניכים ולמדריכים, עשיתי חיים במחנה ובסוף העברתי סופ"ש עם משפחה מארחת מהקהילה… רק תוסיפו לי מבטא כבד ותקראו לי סת' – אני נשאר.
באותו הקיץ גם אני נשאבתי למעגל הענקי של השותפויות, ומאותו הרגע ואילך המשכתי להיות פעיל בפרויקטים של השותפות שלי (גליל מרכזי – מישיגן): העברתי עוד קיץ בקאמפ, הייתי חלק מטיול בן חודש של תיכוניסטים אמריקאים בארץ ואירחתי מספר משלחות בביתי.
אחרי כל הטעימות האלו היה לי ברור – אני יותר ממוכן למנה העיקרית.
הגשתי מועמדות, עשיתי כמה מבחנים, ובלי לשים לב כבר מצאתי את עצמי עם 2 מזוודות מעבר לים.

קשה לתאר במילים את השליחות שלי פה – יש כל כך הרבה חוויות מטורפות, מרחב התבטאות עצום והמון קשרים שנרקמים ביני לבין חברי הקהילה.
בשביל להסביר את מה שעובר עלי ביום-יום, בחרתי לשתף מקרה אחד שנגע לליבי, סיפור נחמד שמשקף את העשייה שלי בשליחות:
במהלך העברת שיעור לילדי כיתה ד' בעזרא, הדיי סקול שאני מלמד בו, אחת מבנות כיתה ב' קראה ליובל (שותפתי היקרה) ולי לבוא אתה לכיתה לרגע.
בשנייה שנכנסו לכיתה הושטו לעברנו שתי תעודות שהיה כתוב עליהן "My Hero" עם שמנו מעוטר במרכז הדף.
מסתבר שהכיתה למדה על גיבורים, ושתי הבנות בחרו בנו כגיבורים היום יומיים שלהן.
בנוסף לעובדה שיצאתי מהכיתה עם הרבה טוב על הלב, באותו היום הבנתי שמבחינתי – גיל 18 הוא הגיל האידיאלי לצאת לשליחות.
זהו גיל שבו אפשר לשלוח יד רחבה לכל חבר בקהילה, מילדים בני 3 בגנים עד למבוגרים בני 100 בבתי אבות.
זהו גיל שבו עדיין נותרה בך רוח שטות ילדותית המאפשרת לצאת לשחק כדורגל עם החניכים בהפסקה, ובאותה העת להיות בוגר ואחראי מספיק בכדי לארגן אירוע תרבות ישראלי לכל הקהילה.
זהו גיל שבו אפשר להיות גיבור בעיני ילדה בכיתה ב', וכמה שעות לאחר מכן לעמוד גאה בהפגנה בעד ישראל במהלך מבצע עמוד ענן ולנאום מול 500 חברי קהילה וכמה סנאטורים אמריקאים.

עד עכשיו אני נהנה מכל נגיסה מהמנה העיקרית שלי, או כמו שסבתא שלי מרבה לנסח – פשוט "חוויה קולינרית".
זו פריווילגיה ענקית לצאת לשליחות.
לי ולקהילה יש מערכת יחסי גומלין שופעת – הדרישה מכל צד היא לתת אצבע, ובפועל שני הצדדים נותנים את כל היד.
חבל שבקרוב נצטרך לעבור לקינוח – מה שבטוח, יהיה מתוק.

עד הפעם הבאה,
אסף

 

  • תגובות
10
  1. 3 בפברואר 2017 at 15:02Deandre - השב

    Thanks for your valuable post. Through the years, I have come to be able to understand that the particular symptoms of meseohtlioma are caused by this build up of fluid between lining of the lung and the chest muscles cavity. The infection may start inside chest vicinity and spread to other areas of the body. Other symptoms of pleural mesothelioma cancer include weight-loss, severe breathing in trouble, a fever, difficulty swallowing, and inflammation of the neck and face areas. It must be noted that some people living with the disease never experience just about any serious indications at all.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: