"800 אמריקאים, שכנראה רובם לא היו בכלל יהודים, פשוט עמדו בדממה והרכינו אם ראשם"

אתמול, יומיים אחרי הטבח, אחרי כל המהומה ו-48 מאד קשות שעברו על כולנו כאן, החלטתי שאני צריך להקדיש זמן לעצמי ולהתרענן. המוזיקה היתה המפלט שלי, המקלט שלי והמושיע שלי תמיד בזמנים קשים, אני זוכר את עצמי בהיותי ילד מתייחד עם קורבנות השואה דרך האלבום של להקת דת׳ מטאל ישראלית סיילם, אותו האלבום שדיבר על השואה - "קדיש".

אתמול החלטתי שהריפוי שלי הוא ללכת להופעת מטאל של להקה שכל כך חיכיתי לה - משין הד.

בגלל הלחץ בעבודה יצאתי ישר מהמשרד, ובהיותי מכבה את האורות ראיתי דגל ישראל גדול תלוי על הקיר... משום מה לא חשבתי על כלום, פשוט הורדתי את הדגל ולקחתי אותו איתי להופעה...כשהגעתי למקום האירוע החלטתי להתעטף בו כאות הזדהות עם הקהילה היהודית כאן וכך מצאתי את עצמי, עומד בין מאות מטאליסטים שמביטים בי בתהייה רבה...

אחרי מספר רגעים אנשים, אזרחי ארה"ב ניגשו אלי ופשוט חיבקו אותי באומרם שהם עומדים לצד יהודי פיטסבורג והם תומכים בקהילה. כשמשין הד עלו על הבמה, הנפתי את הדגל..

אחד מהאנשים בקהל ראה את זה וביקש ממני שאניף אותו גבוה ככל האפשר.. לאחר שעניתי לו שזה הכי גבוה שאני יכול הוא פשוט צעק בקהל "אם אתה לא יכול להרים את הדגל שכולם יראו, אנחנו נרים אותך!" כך מצאתי את עצמי מועלה על ידי ההמון האוהד ונישא יחד עם הדגל אל הבמה. רוב פליין, מנהיג, גיטריסט וסולן הלהקה ראה את זה תוך כדי שהוא צועק את המילים מתוך השיר אימפריום "שנאה, כל כך הרבה שנאה, תן לי את הכוח להלחם!" ופשוט חייך חיוך רחב. המאבטחים נאלצו להוריד אותי אבל זה לא נגמר שם.

באמצע ההופעה, לפני שהלהקה החלה לבצע בלאדה כואבת, סולן הלהקה עצר הכל ודיבר בקול כאוב על הטבח שהתרחש כאן לפני כמה ימים, בהזכירו את הניצולת שאה בת 97 ששרדה הכל ונרצחה כאן על ידי אותה השנאה.

לפני שהוא התחיל את השיר, הוא ביקש להקדיש רגע של דממה לזכר כל קורבנות האנטישמיות שנרצחו בפיטסבורג בסוף השבוע האחרון. 800 אמריקאים, שכנראה רובם לא היו בכלל יהודים, פשוט עמדו בדממה והרכינו אם ראשם... אני לא יכול לתאר לכם את ההרגשה שעברה עלי. לאחר שרגע דומיה חלף, ניגש אלי בחור על חולצה של איירון מיידן, כבן 40 להערכתי ואמר לי שהוא יהודי בעצמו ויומיים האחרונים שעברו עליו היו פשוט סיוט וגהנום, ושלראות כאן דגל ישראל פשוט חיזק אותו ... חיבקתי את האדם באמרי שאני מבין את כאבו ושאני מישראל ושכולנו משפחה אחת... המופע המשיך ומשין הד פשוט פירקו את האולם לחתיכות...

אחרי השיר האחרון, רוב הסולן ביקש מהקהל שיצטלם עם הלהקה, לפני התמונה הוא ירד מהבמה, ניגש אלי וביקש את הדגל.. הוא לקח אותו ממני והתעטף בו. לאחר התמונה הוא תלה אותו מתחת למערכת התופים וכך הסתיים לו ערב עוצמתי ומיוחד. האירוע אתמול גרם לי להבין 3 דברים חשובים...

1. מוזיקה מאחדת את כולנו ופורצת גבולות ומחסומים.

2. מעולם לא הרגשתי בטוח יותר ומוגן כפי שהרגשתי אתמול, והכל אודות האנשים המדהימים של העיר הכי מיוחדת ומדהימה בארצות הברית, פיטסבורג.

3. עם ישראל חי."

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: