40 שעות בשבוע / שבוע העבודה של אורי טל, שליחנו במונטגומרי, אלבמה

איך שנחתתי באלבמה קיבלתי את החוזה שלי וישבתי לשיחה עם מנהלת המשרד. בין הדברים שנאמרו לי היה "אל תעבוד יותר מ40 שעות בשבוע, אנחנו לא רוצים שתעביד את עצמך יותר מדיי". כמובן שהאמירה הזאת לא החזיקה מים, ובקלות אני מוצא את עצמי חוצה את אותו מספר אמורפי המייצג נפח משרה.

אבל מה זה שעות עבודה? השעות שאני מגיע למשרד או כל פעילות שאני עושה מחוץ לביתי הקט? האם כשאני הולך לתפילות יום שישי בהן אני עם הקהילה אני עובד או מתפלל? אני חייב להודות שזה מעט מוזר עבורי להכריז שאני עובד בערב שבת. ועוד בבית הכנסת… האם כשאני יושב לארוחת ערב עם המשפחה המארחת זה בילוי או עבודה? כשאני יוצא בסוף השבוע עם חבריי החדשים וישראל עולה כנושא שיחה – האם אני צריך להתחיל למדוד זמן ולהוסיף את זה לחישובי השעות? במיוחד אם השיחה היא על בירה במועדון רועש?
מה שאני מנסה לומר זה שאין באמת הגדרה לשעת עבודה כשאתה שליח – כי זה חלק ממי שאתה. כל ההוויה שלך היא שליחות אחת גדולה כי כל קשר אישי שתיצור משפיע על היחס של אותו אדם לישראל.

לדוגמה: על דבר אחד אני לא מוותר – לא משנה אם אני בארץ, באלבמה או אפילו בדרום אמריקה – ימי חמישי זה רק מכבי. בימים אלה, משחקי מכבי נופלים לי על שעות המשרד. אך כולם יודעים שאני בשעות אלה ב"מוד" של מכבי ולא בדיוק ב"מוד" של עבודה. הם כבר התרגלו לצעקות השמחה, לעיתים עצב וכעס, ואפילו לשיחות שאני עושה עם השחקנים ולוויכוחים שאני מנהל עם הפרשן. תחילה הייתי יושב לבדי במשרד ורואה את המשחקים, היום כבר מצטרפים אליי חברים מקומיים אם לידי במשרד או בטלפון כשהם צופים במשחק במקום אחר. אנחנו דנים בתוכנית המשחק של מכבי, ביום הקליעה של גיא פניני ומעלים תאוריות לגבי התאמתו של סופו לליגה הטובה בעולם.

והנה השאלה ממקודם עולה שוב – מדובר בעבודה או לא? הרי יש להם ליגה משלהם לעקוב אחריה, שבטוח יותר מעניינת ממשחק של מכבי נגד שרלרואה. אבל ההתעקשות על מכבי היא היא החיבור לישראל שאנחנו כל כך מתאמצים ליצור.

אחרי שהתחלתי להבין את זה, החלטתי להוסיף לתוכנית העבודה השנתית שלי סעיף חדש. תחילה כבדיחה פנימית, אך מהר מאוד כחלק בלתי נפרד. "ליצור דיאלוג בין-אישי: השליח ייצא לפגוש אנשים חדשים מהקהילה היהודית והלא יהודית בעיר על בסיס יומיומי וידבר עמם על ישראל ועל המסורת היהודית". זאת, במטרה ליצור שגרירים של רצון טוב שבעזרתם נפיץ את ה"בשורה" ונלחם בסטיגמות ובדעות הקדומות. למה התחיל כבדיחה? כי בעצם נתתי חותמת הכשר והצדקה לזה שאני יוצא לבלות לא מעט, בלי שארגיש רע כשאני מותש למחרת במהלך "יום העבודה". מצד שני לא זאת הסיבה ששולחים לפה דווקא "שליח צעיר"?
מה מייחד אותנו כשליחים צעירים? אנחנו פונים לדור אחר. אנחנו יכולים להגיע אל אנשים שהממסד לא יגיע אליהם לא משנה כמה הוא ינסה. יש לנו סט כלים אחר שאף שליח ותיק או נציג של משרד החוץ שמבקר באזור לא יוכל להשתמש בו. אנחנו הרי גרים פה, חיים ביניהם ומבינים יותר מכולם את הדופק ודרכי החשיבה וההתנהלות של המקומיים, וזהו ערך שלא ניתן לפקפק בו.

זה מביא אותי למסקנה הבאה – אני חושב שבורכתי. אני יכול לדבר על מה שמעניין אותי – פוליטיקה, תקשורת, בטחון וכמובן מכבי, להסתובב עם אנשים חדשים שאני נהנה מחברתם ולומר לעצמי בסוף היום – שעשיתי אחלה עבודה.

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: