שלושה סיפורים על קהילה / נטע חרוש, שליחתנו בנצ"ר ברצלונה

אם מישהו היה שואל אותי לפני חצי שנה מה תוכניותי העתידיות לאחר השחרור מצה"ל, תשובתי לודאי הייתה: הרי זה ברור, פסיכומטרי ולטוס לטייל בדרום אמריקה חצי שנה. כלל לא דימיינתי כי אמצא את עצמי לקראת סוף השנה האזרחית יושבת בדירתי בברצלונה, כותבת על חוויותי ומהרהרת בשלושה חודשים גדושים במשמעות, לימוד והוויה יהודית ישראלית מאין כמוה, בתור שליחה של תנועת הנוער נצ"ר. האמת היא שאני לא יודעת מהיכן להתחיל, יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לחלוק ולשתף. לכן, מצאתי לנכון לכתוב על שלושה אירועים שנכנסו לי עמוק ללב.

חודש ימים לאחר שהגעתי לקהילה, חל השחרור המרגש של גלעד שליט. היה לי מוזר, להיות כל כך רחוקה מהמדינה, כאשר קורה ארוע עצום שכזה. בכל הזדמנות שניתנה לי הייתי מול YNET, רציתי לשאוב כמה שיותר מידע, לקרוא כמה שיותר כתבות, לראות כמה שיותר תמונות. כל שיחה התחילה במשפט קבוע – "שמעת?? הוא חוזר הבייתה!!". יום לאחר שהתפרסמה הידיעה המשמחת כי בתוך ימים ספורים גלעד שליט יחזור לביתו, היה זה ערב סוכות. בקהילה, ישבנו תחת הסוכה אותה בנינו יחד עם צוות המדריכים של התנועה, והתפללנו לחזרתו בשלום הביתה. אני התבקשתי לקרוא את התפילה בשפה העברית ובקול רם. הקול שלי אכן היה רם אך רועד מהתרגשות בו-זמנית, ודמעות זלגו לי מהעיניים. למרות שבנקודת הזמן הזו הייתי שם רק חודש ימים, ולמרות שהתפילה נקראה בשפה העברית, הרגשתי שקהילה שלמה התרגשה יחד איתי.ש לי את הזכות לעבוד עם צוות נהדר, ממנו אני לומדת ומתפתחת מדי יום ביומו. יחד אנחנו מוציאים פרוייקטים חדשים לפועל, הוגים רעיונות, דנים בדילמות וחווים את החיים הקהילתיים במלוא עוצמתם.

הסיפור הבא התרחש לפני כחודשיים לערך, בעת שבנינו את הלוח החודשי, הכולל בתוכו ארוע חדש בשם "קפה עברית". "קפה עברית" נועד כדי להוות מרחב של שעה וחצי לאנשים דוברי עברית המעוניינים לתרגל את השפה ואין להם עם מי, ואם אנחנו כבר במרחב ידידותי ועברי שכזה, למה לא לשתות כוס קפה יחד ולדון בנושאים שונים? המפגש הראשון שהכנתי היה בנושא המחאות החברתיות בספרד ובישראל – קווי דימיון ושוני. יחד פיתחנו שיחה מעניינת כאשר לאורך כל הזמן המשתתפים שאלו שאלות, גילו עניין וכתבו לעצמם מילים חדשות. בתום המפגש פניתי לזוג מבוגרים שלקח חלק פעיל במפגש והזמנתי אותם להגיע לקבלת שבת. לשמחתי הגדולה, מאז אותו כוס קפה ושיחה איכותית, הבעל מגיע לכל קבלות השבת (ואף מנגן באקורדיון), מארגן שירה בציבור ושואל באופן עקבי על המועד של ה"קפה עברית" הבא. לראות אותו בשבת בקהילה, כל כך שמח ומלא רצון לבוא, לעשות, להיות חלק מ…
זו הרגשה של סיפוק אדיר. מישהו רוצה לדעת, רוצה לשמוע, רוצה עוד.

לפני כשבועיים חגגנו את חג החנוכה בקהילה. הקו המנחה לאורך כל הארגון של אותו ארוע היה הרצון לספק חוויה יהודית ולימודית למשפחות הקהילה, וזאת ע"י שיתופם בתהליך ובעשייה התחלנו את הארוע בחלוקה לקבוצות של כל משתתף ואכילת סופגניות ולביבות שאמהות הביאו. לאחר מכן, הייתה תחרות טריוויה ענקית שכולה הייתה על חג החנוכה והיו שאלות פשוטות וקשות כאחד. מיד בתום הטריוויה, כל קבוצה הלכה לתחנה שונה (תחרות חנוכיות, הכנת סביבונים, לימוד שירי חנוכה והמחזת סיפור החג בחלקים) ולבסוף התכנסנו כולנו וכל קבוצה (מעורבבים מבוגרים עם צעירים) הציגה את ההצגה שלה ואת השיר שלמדה.הייתה תחושה ייחודית באוויר שנוצרה ע"י המעורבות של כל אחד ואחת, בין אם מדובר בהורים וצעירים שהפעילו את התחנות, משפחות שהביאו כיבוד, אבות שנגנו בגיטרות, מדריכים שהובילו את המשתתפים מתחנה לתחנה או לקיחת חלק פעיל ללמוד וללמד.

אין ספק כי להיות שליחה זו לא עבודה פשוטה. להתעמת עם שאלות, להתמודד עם המרחק, עם דעות שונות, עם ארץ זרה, שפה שונה, מנהגים שונים – אך הכל מתגמד אל מול האנשים אותם זכיתי להכיר מקרוב וההזדמנות לתרום ולתת מתוך אמונה שהחיבור ההדדי בין ישראל ליהודי התפוצות הוא חשוב והכרחי. אני שמחה להיות חלק מהתהליך שאחת המטרות היא שהקהילה היהודית תהיה כתובת, בית ומשפחה. בכל המובנים.

ככה חוגגים חנוכה בקהילה הרפורמית בספרד