קרוליין, שליחתנו בספרד מספרת לנו איך זה לפתוח שליחות ובפרט שליחות בספרד!

היי לכל מי שיקרא את זה. נעים מאוד- קרוליין בודוויג, שליחת הסוכנות היהודית לצעירים בספרד. כן- כל ספרד. אם כבר לפתוח שליחות חדשה לחלוטין, אז בגדול 😉

קרוליין בודוויג, שליחת הסוכנות היהודית בספרד

ישבתי וחשבתי מלא על מה לכתוב על השליחות כאן והשינוי העצום מהחיים בישראל, ואז נזכרתי שלפני יומיים עשיתי סוף סוף סדר במסמכים שסחבתי מהארץ בלי שום סיבה הגיונית נראית לעין (ככה זה כשעוברים למקום חדש לבד-שוכחים הרבה דברים חשובים וביחס ישיר שמים הרבה פתקים שטותיים בארגזים). בין כל הפתקים מצאתי אחד חשוב ומבדר, הפתק ששרבטתי עליו שאלות ומידע מהיום זרקור באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, אי שם בשלהי 2012, כשהעיניים שלי נדלקו מההבנה של המשמעות של שליחים של הסוכנות היהודית לא"י בעולם. אם מישהו היה אומר לי אז שבאותה התקופה בשנת 2013 אני אהיה אחרי המיונים וההכשרה, אחרי התלבטויות ואינספור משברים, ואשב בדירה שלי במדריד מאה מטר מפלאזה יפהפייה(אחת מיני רבות), הייתי מסתכלת עליו ומתפוצצת מצחוק. תכל'ס,הצחוק הגדול באמת הוא ששום דבר מהפתק לא רלוונטי פה, חוץ מהדבר האמיתי – החיבור לישראל, ליהדות ולציונות.

אירופה ככלל, וספרד במיוחד, היא עולם חדש, שונה מאוד, מרתק, מאתגר, ובדיוק ההפך ממה שציפיתי כשהתמיינתי לשליחות HILLEL וחלמתי .זו מדינה שכפי שהיא מתעוררת מאוחר מתרדמתה היומית (לקח לי שבועיים להתרגל לעובדה שהסופרמרקטים נפתחים בעשר בבוקר ולא דקה לפני), היא גם לא באמת מכירה מה זה החייזר הזה שנקרא "שליחות". רוב היהודים כאן לא ממש מבינים למה היו צריכים להביא להם מישראל דמות מקפצת, קולנית ומתולתלת, ולמה להם לרצות להיות פעילים ומחוברים לקהילה ולישראל? לא מעט פעמים אני מקבלת מבטים שאומרים בחדות: שחררי אותנו ותני לנו לנשנש עוד טאפאס ולשתות עוד קאנייה (בירה בכוס של קפה שחור, שוס) .

לשמחתי מולם ביחס קטן אך קיים, יש גם אנשים צעירים שרוצים לעשות אבל לא יודעים איך, אנשים שמתים על ישראל, רוצים שהיא תהיה חלק מהחיים שלהם בספרד, וצריכים שמישהו יעזור להם להוציא את זה החוצה ולהיות אקטיביים. הניגוד העצום הזה הוא בעצם היומיום האדיר שלי פה… להיות שליחה בספרד זה לפרוץ גבולות, אישיים וקהילתיים, כל יום, כל שעה. זה להבין שצריך לבנות כאן תשתית, לחשוב מחוץ לקופסא, להוות נקודת חיבור בין אנשים וארגונים בערים שונות ובדעות שונות, ליזום רעיונות, ליפול ולקום מהתחלה כל שבוע. זו בעצם החשיבות של מה שאנחנו כשליחים עושים בעולם, זה שיש בו קשר מבוסס לישראל וזה שלא- כל שליח/ה והאתגר החשוב שלו/ה.

יום כאן יכול להתחיל בפגישה עם רכז נוער במדריד כדי להתחבר לפעילות השוטפת, להמשיך לסקייפ עם סטודנטית מברצלונה ששמעה על פרויקט מסע אבל צריכה ליווי אישי, להתקדם לשיחה עם השליחה בצרפת כדי לחשוב איך מגיעים לסטודנטים כשאין בכלל קמפוסים ביבשת הזו, ולהיגמר בשיחה עם משפחה מסאוטה שהבן שלה בירושלים וצריך עזרה. כל זה מתגלגל ככה כי המצב כאן לא מזהיר, בלשון המעטה. המשבר הכלכלי שכל העולם מדבר עליו מורגש כאן בכל שיחה עם צעיר שאומר בפרצוף שאין לו עתיד וברחובות שמצד אחד זועקים אבטלה ומהצד השני מתמלאים בקונים כל שבת. המצב הזה גורם לי לחשוב הרבה על ישראל, על כמה אני ברת מזל שיש לי את האפשרות לגור במקום שבו מחנכים לעשייה והתנדבות, ליוזמה ויצירתיות בהתמודדות עם משברים, מקום שבו רוב האנשים יודעים מהי עבודה קשה ויעשו הכל כדי להתפרנס בכבוד. הידיעה הזו נותנת לי את החוזק להמשיך עם העבודה כאן, לדעת שכשאני עושה מפגש "קפה עברית" אני יודעת מראש שיגיעו מעט אנשים, אבל שמבחינתם התרגול עברית יהיה השיא של השבוע, בדיוק כמו הפשטות של להגיד חמישה משפטים בארוחת שישי על דברים טובים שקורים בישראל שאף אחד לא מדבר עליהם, ולהעלות חיוך רחב ובלתי נשלט של השראה על הפרצוף של כולם.

הרגעים הקטנים האלה הם הסיבה לזה שאני קמה כל בוקר ויודעת שאני עושה בשליחות כאן משהו חשוב ואמיתי, שדווקא פה הגשר החי עם ישראל הוא קריטי. להראות שישראל אולי לא מושלמת אבל היא העתיד של כולנו, לא בהכרח בגוף, אלא בעיקר בנפש. יותר מהכל, להראות שתמיד יש תקווה ואפשרויות בחירה, רק צריך להסתכל להן בעיניים, לא לפחד ופשוט לעשות. נקודה.

  • תגובות
10
  1. 15 בפברואר 2014 at 10:19דגי - השב

    קרו את עושה עבודת קודש! לא פחות מזה :) מקווה שיש עוד אנשים עם כזה אומץ כמו שלך, שיצאו מאזור הנוחות שלהם וילכו למקומות חדשים לחזק את אהבת ישראל! גם אם ההשפעה במקום כזה היא רק על כמה אנשים, התשתית מתפתחת בזכותך ובזכות שליחים במקומות נוספים, והם הופכים להיות נציגים (לא רשמיים) בעצמם! נשיקות מישראל !!!

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: