מלונדון לערד ובחזרה לתל אביב… עד השליחות הבאה- חלק ג'

שליחנו איתי פלטי, מסכם שנת שירות של תנועת הנוער הצופים, לונדון- חלק ג':

שבוע לאחר כך טסנו חזרה ללונדון כדי לעשות אוריינטציה וחפיפה לקומונה החדשה שהגיעה במקומנו. את כל הכלים שרכשנו השנה היינו צריכים להעביר לקומונה הנכנסת. סוף סוף היה מקום שיכולנו לשפוך מידע על השנה שלנו עם אנשים שצמאים למידע הזה – למרות שהרבה מהזמן היינו צריכים להבחין בין הצורך והיכולת של הקומונה החדשה לקלוט מידע חדש לבין הצורך והרצון שלנו לספר מידע שלא תמיד היה חשוב ורלוונטי. בזמן שהיינו בלונדון היה הפנינג פתיחת שנה של השבט, שם ראינו כמה השכב"ג התחזק – הם בעצמם אירגנו ישיבות צוות לפני ההפנינג, תכנית חשיפה לחניכים לגבי המדריכים שלהם, והכינו צ'ופרים לחניכים שלהם. שוב השכב"ג, קבוצה של נערים ישראלים בחו"ל, שחשוב להם לטפח לעצמם את המקום החם הזה שנותן להם סוף סוף להיות ישראלים. התרגשתי לא רק מהם (מהשכב"ג) אלא גם מחניכים שלי שהעברתי להם (ביחד עם עוד שכב"גיסטית מקסימה – נעה כהן) קורס הדרכה/שכב"ג, חניכים שלפני חודשיים עברו אצלנו פעולות מנהלים היום הפנינג פתיחת שנה, מעבירים פעולות, ודואגים לחניכים – דבר מדהים ומרגש לראות!

 סוף סוף חזרנו לארץ הישר לתקופת החגים. פה באמת הבנו את הבועה האטומה שהיינו בה שנה שלמה ושבזה הרגע נפלטנו מתוכה בחזרה למציאות החדשה – ישנה ולחיים. לי הייתה שנה מדהימה, שנה משמעותית שהרגשתי שהשפעתי על אנשים, אבל פה בארץ, אנשים בחיים לא יבינו אותי. לכן, מי שהכי קל לדבר איתו זה בעצם מי שעבר את זה איתי, הקומונה שלי, אנשים שהיו איתי בלונדון. איתם ועם קומונות קודמות, הכי קל לדבר ולחלוק חוויות, כי אנשים בארץ בחיים לא יבינו את מה שעברנו. את החוויות השונות, המוזרות, המטלטלות שעברנו. כל מה שקרה שם לא קשור למה שקורה פה בארץ. שם בלונדון היינו אחראים על דברים גדולים, על שבט של 100 חניכים, על פרוייקטים בקהילה, היינו שליחים של הסוכנות היהודית והרבה אנשים ידעו מי אנחנו. היינו דבר מיוחד, שונים מכולם, חבורה של צופים בני 19 שהגיעו מישראל כדי לעסוק בעבודה קהילתית ציונית. ופה, בארץ, אנחנו שוב אנשים, כאילו חזרנו לעם, חזרנו למציאות שלנו, ואנחנו צריכים למצוא את עצמינו. עד הגיוס אנחנו צריכים למצוא מה לעשות, להעסיק את עצמינו כי כבר אין עומס כמו שהיה בלונדון, אין עייפות נערמת של שנה שלמה, להיפך – עד הגיוס יש חופש, ים, מנוחה. מצד אחד זהו  שוק. אבל מצד שני זה נותן לנו קצת זמן לעכל את מה שעברנו, להבין את המשמעות של מה שעשינו שם בשליחות.

 אני מנסה לחשוב על מה למדתי ואיך השתניתי, כי אני יודע שחזרתי אדם אחר לגמרי ממי שהייתי כשיצאתי לשנת השירות. בעצם כל השנה עסקתי בנושאים ציוניים וישראלים, ברוח יהודית, בחיזוק הקשר בין העם היהודי בגולה לבין ישראל, וביצירת קשרים חזקים עם כמה שיותר אנשים. למדתי המון על הנושא, על כמות היהודים והישראלים שנמצאים בחו"ל, על הסוגיות שעומדות בפניהן, על הרצון שלהם להיות קשורים לישראל בדרכים שונות, על הרצון לשמור על קשר רציף עם הארץ, על הרצון של הישראלים להישאר ישראלים ושל היהודים להפוך להיות כמו ישראלים (אלו שגרים בארץ, לא בחו"ל), על הנוחות שישראלים מצאו לעצמם בחו"ל, וכמובן למה הם כולם גרים בחו"ל ולא בארץ. יותר מעניין מכל מה שמניתי עכשיו זה הסיבות להכל. למה כל כך חשוב ליהודים לשמור על קשר עם הארץ? למה כל כך חשוב לישראלים שכבר גרים כל כך הרבה שנים בחו"ל עדיין לקרוא לעצמם ישראלים ואפילו לגדל את ילדיהם כישראלים ולהקים בית ישראלי? איך עושים את זה? למה כמעט כל ישראלי בחו"ל תמיד יגיד שהוא עוד מעט חוזר לארץ, או שהבית שלו תמיד ישאר ישראל? במשך השנה מצאתי המון הסברים ותשובות לשאלות האלו, ואני בטוח שיש עוד המון תשובות.

 ובעניין החזרה – יותר מהשליחות שמתבצעת בחו"ל, אני חושב שהסוכנות היהודית בעצם פיתחה רשת של שליחים בארץ. אחרי שליחות, בין אם היא קצרה או ארוכה, השליח, בעיני, תמיד חוזר לארץ כשהנושאים האלו בוערים אצלו, והוא ידבר עליהם בלהט בכל מקום שהוא יכול. השליח לעולם ישאר שליח, ולכן ברגע שאתה יוצא לשליחות, הנושאים המדוברים נדבקים אלייך לכל החיים. כך נוצרת רשת של שליחים חוזרים שממשיכים לבצע את עבודת השליחות בארץ, בין אם זה בעבודתם או סתם בשיחות יום יום. כלומר, הכשרת שליח של הסוכנות היהודית לפני יציאתו לשליחות, בין אם זה שליחות קצרה או ארוכה, היא השקעה לטווח הרבה יותר ארוך מתקופת השליחות.

לסיום אני מבקש לספר לכם על שתי משפחות שחזרו במהלך הקיץ הזה לארץ. אחת שתכננה את החזרה לארץ כבר משנה שעברה ואחת שהחליטה על החזרה לארץ באופן פתאומי. שתי המשפחות האלו היו מאוד פעילות בשבט וילדיהם היו מובילים בשבט. וכאן אני שואל אם לנו, לצופים הישראלים בלונדון, היה קשר לחזרה שלהם לישראל, אם איכשהו השבט נתן להם מעטפת ישראלית כל כך חזקה שהם החליטו שהבית האמיתי שלהם אינו בלונדון, אלא כאן בישראל ? הייתי רוצה להאמין שכן, כי בעצם דברים כאלו נותנים תוקף לשנת השירות שלי, נותנים לי להבין שעשיתי בלונדון דברים אמיתיים ומשמעותיים ובאמת נכנסנו עמוק ללב של משפחות והצלחנו במשימה.

 
נשתמע עד הפעם הבאה,

או אולי עד השליחות הבאה אם תהיה…

  • תגובות
10
  1. 4 בינואר 2014 at 20:05אסתר - השב

    מרגש מאוד..כל הכבוד לך .. לכם!אין ספק שאתם עושים ועשיתם עבודת קודש :)

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: