"למדנו שיש לנו מרחב לעשייה מטורפת וליצירה שאין לה גבול ושזה המקום לעשות את זה"

יצאתי לשליחות בין השנה הראשונה לשנייה שלי באקדמיה. המניע הראשוני שלי היה המחסור בעשייה ערכית ומשמעותית. חיפשתי להכניס בין המשוואות והמאמרים קצת אוריינטציה אנושית, קצת מיהדות התפוצות ומעולמות חדשים. בתור אחד שעשה שליחות ארוכה של שנתיים ששם יש זמן רב ללמידה ולהתרגלות - בסמינרים זמן ההסתגלות הוא כמעט ואפסי. היכולת שלך להתאפס מהר מאוד על המטרות שלך ולהוריד אותם למשימות בשטח היה אתגר מאוד משמעותי. בשליחות היו הרבה רגעי לחץ והרבה תסכול אך בהחלט הרבה יותר רגעי סיפוק - היכולת להגיע למקום חדש וליצור קשרים ושיח עם כל אחד ואחת; בין אם הוא תלמיד או תלמידה, מורה או המוכרת במזנון בבית הספר. לפתוח צוהר ולעורר סקרנות ושאלות בקרב כל כך הרבה בני נוער מצוינים נתן לי סיפוק מטורף! הטיפ שלי לשליחים לעתיד הוא להגיע בצניעות למרחב החדש, להקשיב לצרכים ולראות את האנשים שמולך. לזכור שהצוות שלך הוא הדבר הכי חשוב ולכבד את כל מי שאתה בא איתו במגע. השליחות נתנה לי חברים, דבר ראשון! הצוות שלי שאותם אני מעריך ומעריץ, וכמובן גם אנשים מהקהילה במלבורן.

בנוסף, השליחות נתנה לי מעל לחצי שנה של עיסוק בעולמות תוכן שעושים לי טוב, בחינוך, באתגרים, באנשים, ביצירתיות. אחד הרגעים הזכורים לי ביותר היה הרגע בו חזרתי מיום ארוך ומתיש ברחבי מלבורן והאמא המאמצת שלי ישבה במשרד שלה בדירה. הכנתי כוס קפה וישבתי לידה וניהלנו שיחה מרתקת על הקהילה במלבורן ועל עבודת הקודש שלה בעמותה שנקראת 'צדק' שמסייעת לנפגעי פעולות תקיפה מינית בקהילה היהודית. לשמוע על העבודה החשובה שלה ושל צוות המתנדבים עורר בי השראה וגם תחושת גאווה מאוד גדולה.

בעייני, איש או אשת סמינרים יכולים להיות ממש הכל! הצוות שלנו היה מורכב מאנשים יותר רוחניים וגם אנשים יותר עם רגליים על הקרקע, מקולניים ומצחיקים וגם מיותר מופנמים. המשותף לכולם זה הרצון לעסוק בחינוך, אי-פחד לגעת במורכבויות ובנושאים לא פשוטים והמון סובלנות וחברותיות! האמת שזו הייתה תקופה משוגעת, לא הספקתי בכלל להבין לאן אני נכנס וכבר ישבנו ביחד כצוות בארץ, חצי שנה לפני השליחות עם תבנית של איך מחנה נראה ומה בית הספר רוצה מאיתנו. הצלחנו ליצור ולבנות יחדיו דברים מופלאים ומגוונים עם המון יצירתיות והרבה אהבה. למדנו לאתגר את עצמינו ולצאת מהקופסה, למדנו שיש לנו מרחב לעשייה מטורפת וליצירה שאין לה גבול ושזה המקום לעשות את זה. עסקנו בפרטים הקטנים ופרטים הגדולים כאחד... היה מדהים!

במחנות עצמם, באמת שאין דרך לתאר את האינטנסביות, אתה המפיק, הצלם, השחקן, הקהל, הסאונדמן, אתה והצוות שלך זה הכל ומה שתעשו זה מה שיהיה. הרגעים המשמעותיים כמובן היו הרגעים האנושיים, החברות עם גורמים שונים בקהילה, הצחוק והישירות הישראלית שהיממה לא מעט מהאנשים שבאנו איתם במגע וגם הנופים המדהימים של אוסטרליה.

עידן שרעבי, שליח סמינרים ציוניים ב-2017

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: