כאן רון מרקל, סיליקון ואלי

רַבָּה עם גיטרה תוקעת בשופר ראש השנה? שיעורי יוגה לכבוד יום כיפור?  ראש השנה הזוי ומשעשע, עבר על רון מרקל, שליח הילל באונירסיטת סטנפורד, בסיליקון ואלי קליפורניה.

 

שלום לכם. כותב לכם רון מרקל נציגכם שלכם ושל כל העם היהודי באוניברסיטת סטנפורד.   את השליחות אני עובר בזוג – וכמו שאומר המשפט ההודי הידוע: "לא טוב היות האדם לבדו". אז…. שנה טובה וגבוהה לכם!

למה גבוהה? כי אנחנו אחרי המקצה הראשון של מה שנקרא כאן ה-High Holidays, שזו דרך מעניינת להגיד בה ‘חגי תשרי’, הקשר ל-High לא לגמרי ברור לנו, אבל יכול להיות שזה רומז להתעלות הרוח או למצבה הכימיקלי של הקהילה היהודית בעמק הסיליקון, שבראש התפילות שלה עמדו השנה: רבה אחת, גיטרה אחת, שלושה מיקרופונים ושתי נשים שנראו ונשמעו כמו ג’ון באאז (המהומים נוגים עם הגיטרה; סופרן עדין ומלא רגש וכמיהה; חולצות רקומות זהות).

אחרי הרבה שנים שבהן לא היינו בבית-הכנסת, ובטח לא בראש-השנה, גילינו שהרבה השתנה! קודם כל, לרוב הנשים יש כיפות ו/או טליתות שמכסות אותן. חוץ מזה, אחרי דברי הפתיחה של התפילה התבקש כל הקהל להקדיש חמש דקות כדי להכיר בקצרה את מי שיושב לימינו ולשמאלו. ככה שכנתי לספסל גילתה שאני אלרגי לפוּל!

את הטקס ניהלה הַרָבַּה מייקל, שאחראית עלי, ושניסתה להקנות לטקס כולו תחושה נעימה וקהילתית. מייקל הקפידה להזכיר לכולנו איזה עמוד לפתוח במחזור והראתה לנו איך אפשר לשלב תפילות בעברית ובאנגלית, וגם להזמין נציגים מהקהילה להקריא שירים ביניהן, ואפילו להדגים איך נפתחים שערי השמים כשאישה תוקעת בשופר שהוא יותר גדול ממנה.

בשנה הזאת  עבדנו קשה בהילל סטנפורד לכבוד ראש השנה. לכבוד שלושת ימי החג, ובגלל הביקוש הרב, ארגון הלל היה אחראי גם על הטקס הרפורמי וגם על הטקס הקונסרבטיבי של ראש השנה.

בין התפקידים שהוטלו עלי, היו הדברים הבאים:

1. סיוע בהרכבת התפריט של ארוחת החג, כולל ההתלבטות הבלתי-נמנעת של "גפילטע – זה יקרב אותם ליהדות, או ירחיק אותם?!"

2. שינוע רגלי של ספר התורה לאולם התפילה המרכזי, תוך חציית הקמפוס ההומה. כדי להתגונן מפני תקרית אפשרית עם הקו-קלאס-קלאן, הקפדתי לחבק את ספר התורה כך שיסתיר את מרכז המסה שלי מפני צלף בודד. אני חושב שהקב"ט של הסוכנות יהיה גאה בי (בדקתי מתחת לספר תורה לראות אם יש שם בלון ולא היה). ניסיתי להטמיע עוד דברים שלמדתי ממנו בפגישה עם הקבוצה הפרו-פלסטינית, אבל זה סיפור לפוסט אחר. בוא נגיד – העניינים כשורה עכשיו.

3. קריאת תפילה בעברית לשלום מדינת ישראל, תוך הקפדה מרבית על הגייה ישראלית מוגזמת. אחרי הטקס ניגשו אלי כל מיני אמריקאים שהחמיאו לו על "המבטא הישראלי המצוין שלך!".

הטוויסט היהודי

יום הכיפורים עבר לו בצורה דומה. החלק המעניין היה בשעות שבין התפילות, שכדי לנסות ולהעביר את הזמן הייתה מדיטציה יהודית והרבה מייקל העבירה שיעור יוגה עם "טוויסט" יהודי (לא, זה לא החטיף טוויסט – כי צמים), ולקראת "נעילה" היה שיעור ביידיש שהעביר אחד הסטודנטים, בחור בן עשרים שמדבר יידיש שוטפת יותר טובה מסבתא שלי עליה השלום… סטנפורד סטנפורד… כפי שאתם מבינים – פעילות רבה המרווה את הנפש הצמאה. אני הייתי כל כך רעב שכולם נראו לי כמו שווארמות מהלכות. עם כיפות.

וכך, לאחר תקיעת שופר פותחת שמים ותאבון – שברתי את הצום! הידד!

כך, עם השתתקותו של השופר, ובנייתה של הסוכה שמשמשת תפאורה לאירועים נוסח "Hooka in the Sukkha אנחנו נפרדים מכם ומאחלים לכם חצי שנה טובה של חציבה נפשית של מה שבאנו לעשות כאן, ואיזה הזוי ומרגש שאנחנו כאן – וחצי שנה של כיף אדיר! ממש! לאללה!

בברכת " נ-ק-נ-ק-י-ה, כרוב כבוש, קורט של מלח – ובתאבון!"

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: