יש חיים בדרום אילינוי. אסף ברומברג

אסף, שליח על גלגלים מדרום אילינוי, מגלה את אמריקה אמיתית דרך המקומות הקטנים, ההזויים והמשעשעים של ארה"ב.

הדבר שהכי הפחיד אותי בפדרציה של דרום אילינוי, פדרציה שפרוסה על שטח של 40,000 מייל רבוע, על פני שלוש מדינות ואין ספור כפרים קטנים ונידחים היה – המרחקים.  כשהגעתי לפה החלטתי שאני הולך ליהנות מכל רגע במכונית שלי, שאם כבר אני נוסע שעה וחצי להרצאה באוניברסיטה, אז מה זה עשר שעות נסיעה של חמש שעות כדי לבקר חברים טובים בנאשוויל טנסי, עיר תהילת הקאנטרי המקומית.

אחרי חודש וחצי בשליחות, פלוס 6000 מייל על הספידומטר בטרנטה, מצאתי את היתרון הגדול ביותר בעובדה שאני נוסע כל כך הרבה מה שגרם לי לקנות עוד מברשת שיניים כדי שתהיה לעת הצורך באוטו, יש לי את הזכות לפגוש ולראות את אמריקה האמיתית – את האנשים והמקומות שהתייר הישראלי הממוצע לעולם לא יזכה, לראות ולספר סיפורים שפשוט בלתי אפשרי שלא לצחוק בזמן שהם קורים לך.

בשבוע שעבר לקח אותי הבוס שלי לפגוש את מפקד המשטרה ששמע שיש ישראלי בשכונה והחליט שמכיוון שהוא מעולם לא פגש ישראלי עכשיו זו תהיה הזדמנות מצוינת. כמובן ששמחתי על ההזמנות לשוחח איתו וגם לעשות איזה ביקור קצר בתחנת משטרה אמריקאית אמיתית. כל הידע שיש לאמריקאי הממוצע על ישראל נובע בעיקר מהמדיה המקומית שהיא, איך נאמר, לרוב לא בדיוק צבועה בכחול ולבן.     נכנסתי לתחנה דרך דלת חסינת כדורים ועשיתי את דרכי למשרדו של השריף, סיור בתחנה כלל נעילה מאחורי סורג ובריח לכמה שניות מאיימות, ביקור בחדר חקירות אמיתי ושמיעת סיפורים על שיטות חקירה (כן, כן השוטר הטוב, השוטר הרע ממש עובד!) וגם ביקור במשאית משטרה ענקית שנמצאת שם למקרי אסון.

אסף וידיד

בשיחה עצמה עם השריף הבנתי שהוא ציפה לראות אדם חשדן שבוחן את דרכי היציאה וקופץ מכל דפיקה בדלת. הוא באמת האמין שכולנו בישראל מסתובבים עם נשקים וחיים בתחושה של מלחמה מתמדת, מאוד שמחתי לשנות את ההשקפה שלו על הדברים ולצייר תמונה קצת יותר אמיתית, אם כי סיפרתי כמה סיפורי זוועה שפשוט התבקשו תוך כדי השיחה. בתמורה למפגש הזה זיכיתי להרצות בחודש הבא מול בית הספר לשוטרים של מדינת אילינוי, מעניין אם זה כמו בסרט…

השהות בדרום אילינוי גרמה לי להיחשף לצורת חיים יהודית אחרת לחלוטין, שום דבר שדמיינתי לפני כן. משפחות יהודיות שחיות בחוות ענק מבודדות באמצע שום מקום, אפילו הGPS טעה כשהוא ניסה לכוון אותי לשם ורק בעזרת כמה מקומיים מצאתי את החווה המשפחתית, מדובר במשפחה יהודית היחידה בתוך עיר שתושביה לא בדיוק אוהבי יהודים. תושבים מראים זאת במופגן, אך המשפחה מתעקשת להקים סוכה ולהסתובב ברחוב עם כיפות על הראש, ועם זאת לבדוק את שוק הדירות בערים אחרות. גיליתי שישנם יהודים בסביבתי שבכלל לא ידעו שהם יהודים ובמקרה תוך כדי שיחת חולין עם שכן גילו ששם המשפחה שלהם הוא בכלל יהודי, וכאלה שהייתי בטוח במשך שבועות שהם יהודים עד שלהפתעתי גיליתי שהם בכלל נוצרים אבל מגיעים בכל שישי ובכל חג לתפילות ואפילו לוקחים חלק בעונג שבת. אין ספק, דווקא במקומות הנידחים והקטנים גיליתי את אמריקה האמיתית.

  • תגובות
30
  1. 30 במרץ 2011 at 17:56טל - השב

    ממלא בגאווה! הלוואי שהיו לנו עוד שליחים כאלה

    Cancel
    • 15 באוקטובר 2012 at 8:25Chakiro - השב

      Your post captures the issue preecftly!

      Cancel
      • 17 בנובמבר 2012 at 10:26Sexz - השב

        That's a shrewd answer to a tricky qeutison

        Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: