חווית חורף מספר 2 – פעילויות החורף המגניבות של שירה פריגת בקנדה

פה חורף. הגשם לא מטפטף על העורף. אבל לגמרי צריך ללבוש מעיל כל החורף. חורף…… וקרררררררררר! אחרי שבועיים ללא שלג, שבועיים בהם לבשתי את המעיל הלא כל כך גדול שלי, שבועיים בהם במשך כמה ימים תפסתי את עצמי אומרת "לא כל כך קר" ואפילו "חם היום". אחרי שבועיים שקיווינו שנוכל להגיד ממש בקרוב "זה? זה החורף של מונטריאול שכולם הזהירו אותי ממנו?!"

התבדתי. לא, אי אפשר להגיד את זה. החורף המונטריאולי הוא לא קל בכלל. בסוף שבוע האחרון התחילה סופה שלא מראה סימנים של ללכת מפה בקרוב. סופה. כן, כן. כזאת עם שלג, עם רוחות שלא היו מביישות את הקוסם מארץ עוץ, ובעיקר עם מצברוח של להישאר בבית. מאוד קל להגיד "קר בחוץ אז היום אני אשאר בבית" על כמעט כל יום פה!

אבל לא, אני לא אתן לחורף לנצח אותי. יש מה לעשות בחוץ אז זה מבטל את הצורך של להישאר בבית!

אז מה עושים אתם שואלים? כשהכל מסביב לבן ואי אפשר פשוט לצאת אלא צריך לתכנן לצאת 3:40 דקות לפני הזמן כדי לשים את הנעליים והמעיל?

יש, יש מה לעשות. כשרק הגעתי לפה שאלו אותי אם אני עושה ספורט חורף. אמרתי שקצת. גיליתי שהרבה. זאת אחת הדרכים היחידות לא להתבעס מזה שקר בחוץ אלא אשכרה לשמוח כשיורד יותר מ20 ס"מ שלג.

סנואובורד – לגמרי התאהבתי. עד עכשיו נהניתי, התלהבתי, התמגנבתי. עכשיו אני ממש יכולה להגיד שאני גולשת. מה שיומיים אינטסיביים עושים לרמת הגלישה. זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה אבל זה גם הרבה יותר פשוט ברגע שעולים על הבורד. השלב הבא הוא בהחלט לקנות ציוד ולהיות רצינית לגבי זה. אמנם ימי הגלישה שנשארו פה מתמעטים, ואני לא אוכל לנצל את הציוד הזה עוד הרבה זמן, אבל הי, בשביל זה יש שנה הבאה, לא?

                                                                                          

החלקרח- זה נשמע כמו משהו שעושים רק שעולים לכיוון מטולה. כן שם, בפארק ק-נ-ד-ה! אבל זה בהחלט נחמד. בזה הסכמתי להשקיע כבר אחרי פעם אחת שהחלקתי. מחליקיים לא עולות יותר מידי, וזה נחמד שיש את הנעליים שלי. אפשר פשוט להגיע לזירה, להחליף נעליים ולהחליק. סוג של ויני וידי ויצ'י שכזה. יש פה אגמים קפואים בכל פינה, וכשלא מאוד קר אז זה ממש נחמד אפילו לגלוש בלי מעיל. מרגישים כמו בלרינות על הקרח, גם כשלא ממש יודעים מה עושים. אבל לאט לאט אני שמה לב שפתאום אני מצליחה לעשות סיבוב, להחליק אחורה, ואפילו למדתי לעצור. עוד לא הצלחתי להחליק על רגל אחת ממש אבל, הי, בשביל זה יש שנה הבאה, לא?

מעבר לספורט, לעצלנים באמת, צריך קצת לפתוח את העיניים. ולפתוח פה את העיניים לא ממש מספיק, כדאי גם להבין מה כתוב, בצרפתית! מונטריאול מודעת לקור שלה ולזה שלא רואים הרבה אנשים בחוץ ולזה שזה מעלה את שיעור הקפיצות לפסי המטרו בעשרות מונים. אז יוצרים פה דברים שמלהיבים אותך על חורף.

Fete de Neige – פסטיבל השלג. אמנם לילדים אבל איך אומרים מצאתי את הילדה הפנימית (הלא מאוד חבויה) שבי. והתלהבתי מכל דובי שלג ענק, מכל החלקה על אבובים במורד הגבעה, מכל בובות פרווה ענקיות שמסתובבות ומחבקות אנשים רנדומלית, מלפסל בקרח ולבנות איש שלג, ובעיקר מלשפוך מייפל רותח על שלג ולעשות מזה סוכריית מייפל!

איגלו פסט- המונטריאולים המשוגעים האלה. מסיבת טבע הם מרימים פה. כן, טבע, כן בחוץ. היו פה 3 סופי שבוע של "דיג'יי מגרמניה, ים כוסיות, תבוא יהיה אש". מוזיקה אלקטרונית וים אנשים שרוקדים תחת כיפת השמיים, רצוי לבושים בחליפות סקי בצבעים מזעזעים. אז יש שימוש לאוברולים שאמא היתה גולשת איתם בשנות ה80. לצערי, כשנזכרתי שאני אולי כן רוצה ללכת, וסוף סוף נשארתי בעיר לסופ"ש אחר, נגמרו הכרטיסים. אבל, הי, בשביל זה יש שנה הבאה, לא?

Montreal en Lumier – פסטיבל האורות. סתם עוד סיבה להוציא אנשים מהבית. לוקחים איזור שלם ומאירים אותו באורות צבעוניים. אבל זה לא נגמר בזה. הם בנו מגלשה ענקית (שטוענים שהיא מחלללב) ומחלקים מזחלות לאנשים להחליק למטה. בדגש על מחלקים. 3 איגלואים ענקיים מפלסטיק עם מסעדות/ הברים בפנים, דוכנים לבירה במחיר לא כל כך מופקע ומרשמלו על מקל במחיר מאוד מופקע (2.50$ ל- 5 חתיכות מרשמלו. בחיים לא חשבתי שאני אשלם 50 סנט למרשמלו! אבל בעצם אם מחשיבים את המקל, רק הוא שווה איזה 2 דולר…) ומדורות בתוך חביות. D.J ו V.J שמקרינים את ה"אמנות" שלהם על קירות של בניינים. ואפילו- גלגל ענק! הנה וידאו של פסטיבל האורות במונטריאול 2012

ובמסגרת פסטיבל האורות : לילה לבן – Nuit blanch . ביום שבת לסגור את הפסטיבל מקומות היו פתוחים עד, שימו לב לזה – 3 לפנות בוקר!! האמת, קצת התאכזבתי. רוב האטרקציות לא היו פתוחות עד מאוחר. ואפילו הריקודי סווינג שהיו פתוחות עד 3 , לא באמת היו ריקודים אלא להסתכל על חבורה של חובבנים רוקדת. משהו מוזר פה במונטריאולים האלה. אבל נו, יש פלוסים ויש מינוסים.

הבעיה העיקרית בלילה הלבן היא שפתאום צנחו הטמפרטורות וחזר השלג. אז אולי גם החורף החליט לתרום משהו ללילה ולעשות אותו באמת לבן אבל טיפ קטן- בטמפרטורות כאלה, כדאי לתכנן לאן ללכת ולא סתם לחפש את עצמך בעיר. כן, עוד דרך להתמודד עם הקור. אז לא תפסנו את הפינגווינים שהסתובבו חופשי בביודום, ולא ראינו הופעות, ולא טעמנו מיני מאכלים. אבל, הי, בשביל זה יש את שנה הבאה, לא?

שירה וחבר בשלג

ויש גם את מה שעשיתי היום. ביום חורף חורפי במיוחד, שלא יורד שלג, אז הרבה יותר קר (זוכרים, אפקט החממה עם עננים וכאלה, שיעור ביולוגיה כיתה ד'?) כרגע בחוץ, 8- מעלות אבל מרגיש כמו 18-. ולא, זה לא אני מגזימה, ככה בתחזית.

השעה כמעט 4 ועוד לא יצאתי מהמיטה. עם השמיכת פוך הענקית שלי, עם הלפטופ, פייסבוק, סקייפ וחברים, עם ספר חדש שקראתי את הפרק הראשון שלו כבר פעמיים כי אני לא מצליחה להתרכז, עם תכנונים למה עושים מאוחר יותר.

משהו בקור הזה מאשר לך את ההישארות בבית. וכל עוד לא עושים את זה בלית ברירה, אלא מכריזים על יום בית (כי מי המפגר שיצא ב18- מעלות החוצה?!) אפשר לעשות את זה יום ממש נחמד. עם סרטים, ופופקורן (קניתי מכונת פופקורן רטרו!) וארוחת בוקר מפנקת של פריטטת ירק וכוס מיץ תפוזים, וקפה נמס כי ההורים היו פה לא מזמן.

וחם ונעים בבית, לפחות 23 מעלות! אין על החימום והחלונות הכפולים של מונטריאול.אני עם גופייה ובלי גרביים. ולקבוע לארוחת ערב ביתיות, ולהכין ממולאים ולטעום מלא סוגים של אלכוהול, ולעשות ערב קוקטיילים בבית.

בעיקר מה שאפשר להגיד, זה שכנראה אחרי שנה הבאה, אני לא אמצא את עצמי גרה במקום עם חורף חורף, כזה אמיתי. אז למה לא לנצל את השנה כדי ללמוד איך להתמודד איתו, ושנה הבאה לנצח באמת!

בינתיים, משתדלת להסתכל על חצי הכוס המלאה, לחייך, ולהתגעגע. נשיקות!

שירה פריגת היא שליחת הלל במונטריאול, קנדה


  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: