חוויות החורף של גילי דבש, שליחת FZY במנצ'סטר, אנגליה

גילי דבש, שליחתנו ל- FZY במנצ'סטר, חולקת איתנו שוב קטעים מהבלוג האישי שלה על שליחותה המאתגרת באי הבריטי.

אחרי סמינר המשלחת – דצמבר 2012

אני ללא ספק בתקופה העמוסה ביותר בשנה. מסמינר לסמינר, להכנות לסמינר, להפסקות תיירות בלונדון, וכך יצא לא הייתי במנצ'סטר כבר שבועיים..

ממש התרגשתי לקראת טיסה לבודפשט לסמינר משלחת של הסוכנות היהודית באירופה (סמינר זה מתקיים אחת לשנה ומאגד בתוכו את שליחי הסוכנות מכל היבשת האירופאית). אין ספק שהיה מדהים -סמינר ברמה גבוהה, אנשים שהתגעגעתי אליהם, אנשים שלמדתי להכיר, איזור נחמד לטייל בו, והמון הווי. החזרה למנצ'סטר הייתה סוג של משבר, להיות שוב לבד אחרי שהייתי עם כולם, להיות שוב בשגרה אחרי שבירת שגרה כל כך רצינית, לעלות על מטוס שמחזיר אותי "הביתה" למנצ'סטר ולא לארץ..

 אני חושבת שהתקופה העמוסה הגיעה עכשיו , זה בדיוק מה שהייתי צריכה. לנסוע למשרד בלונדון שם אני פחות לבד, יש מה לעשות בערב- לפגוש חברים מהשנת שירות, לפגוש שליחים אחרים, עובדי תנועה, לשבור שגרה שוב וכמה שיותר. הוועידה השנתית של התנועה החזירה אותי למסלול, שיחות ברומו של עולם על נושאים בוערים- התנועה ממשיכה לנוע או שהיא נעצרה, יש לה עמדה פוליטית או לא, ומי יהיה המזכיר הבא.

 הכנס שאני נמצאת בו עכישו הוא אחד מהכנסים היהודיים הגדולים, עשרות סשנים שמתקיימים במקביל במתחם עצום כשהדבר היחיד שמשותף לכל המשתתפים הוא העניין שלהם ביהדות ובישראל. אנשים שלא ראיתי שנים, ואנשים שכבר לא חשבתי שאני אפגוש, פינת תרבות ישראלית עם אמנים מדהימים מישראל, חיוך על הפנים. זה מיוחד לשבת בקהל של אנשים שמדבר על הדרת נשים אחרי שזה בער בי כל כך לשמוע מה עוד אנשים חושבים.. אני גם מבינה עד כמה זה לא רק שלנו, זה גם שלהם וגם הם סקרנים..

 אני חייבת להודות שהימים בלונדון מזכירים לי כמה אני צריכה להינות מזה שאני חיה בחו"ל. שופינג באוקספורד סטריט, לונה פארק עם החלקה על הקרח, קניון עם החלקה על הקרח, ללכת למסיבה דרום אמריקאית בערב כריסמס עם כל הזרים בלונדון, לצאת לדרינקים עם חברים ותיקים והחברים החדשים שהם  הכירו לי.

יש כבר תכניות להמשך.. אבל בא לי להנות עכשיו!

חניכי FZY באנגליה

קור, קרח, זריחה מאוחרת.. ינואר 2012

לכולם יש את זה – השלב של ירידה במצב רוח, ירידה במורל, במוטיבציה. לא לכל אחד יש מערכת תמיכה כמו שלי יש, צבא של משפחה וחברים שמחזיקים אותי יציבה, בטוחה, ושמחה. לקום בימים האחרונים במנצ'סטר היה ממש קשה, השמש חזקה בוהקת בחלון, זריחה ב- 8:17, בדיוק נכנסת בין שני הווילונות שלא סגרתי מספיק טוב. מחוץ לדירה שכבה של קרח מכסה את הרצפה, והטמפרטורה בין 2-4  מעלות כל היום. עם  – מזג האוויר הקר, מתחילה תחושה קשה של חזרה לשגרה כמו שביזות יום א', רק לאורך כל השבוע. אחרי שיחה עם משה, המלווה שלי מטעם הסוכנות היהודית בארץ , התמלאתי מרץ וקבלתי משימה – למצוא תחביב בעיר הזרה. נכנסתי לאתר של המועצה המחוזית, ומצאתי שיעורי זומבה, כל יום שלישי בערב, שזה במזל הערב הפנוי שלי …

שלג אנגלי...

 למחרת נסעתי ללונדון, שם מערכת התמיכה אחרת לחלוטין, המערכת המקצועית של התנועה. אני מביעה חשש שאני לא מאותגרת מספיק, שאני רוצה יותר פרוייקטים, שאני רוצה יותר משימות. בתגובה קיבלתי משימות, פרוייקטים, אחריות, ועכשיו  אני כבר פחות חוששת. ואז מצטרפת מערכת תמיכה אחרת, סוללת שליחי רוב העולם של הסוכנות נכנסת למערכה. שיחות סקייפ בשעות שונות עם יבשות שונות, כל אחד עם החוויה שלו, בחצי השני של הכדור בדיוק סיימו את המחנות הקיץ, בצד שלנו את מחנות החורף. שיחות ארוכות, כמו שכבר הרבה זמן לא היו לנו, ממלאות את המצברים בצורה שונה.

 ואז המערכת החשובה מכל, המשפחה –  שמדברים איתי בכנות, באהבה, ובלי עצם בלשון. "את חייבת להתעודד כי את חייבת ואין מה לעשות."  "יש לך מטרות, וחזון ויעדים לשליחות הזאת, ושומדבר לא ישנה את זה, גם לא החורף של מנצ'סטר, או השגרה, או משבר דצמבר." "את לא אחת שמסתכלת על חצי הכוס הריקה, גם אם החצי המלא מלא בקרח". 🙂

 אז אני מסתכלת קדימה, על קצת יותר מחצי שנה, ובוחנת, מה עוד לא השגתי, מה עוד אני רוצה לעשות, מה אני רוצה להשיג, מה אני רוצה ללמוד, מה אני רוצה ללמד. אני מתמלאת בכוחות, ומחשבות, ופרוייקטים ומגדירה לעצמי מחדש מדדי הצלחה, גם לחיים האישיים.

 מה צפוי לי בינתיים?

פרוייקט סטודנטים שמתנדנד בין כשלון להצלחה, פרוייקטים עם המדריכים בצפון שיהיו המדריכים החזקים שלנו, פרוייקט עם קהילת לידס, מחנה קיץ עם תכנים שאני מאמינה בהם, תכניות הדרכה, וכמובן.. זומבה!

 אז כשאני קמה בבוקר לזריחה מאוחרת, ובוחנת כמה צעדים זה על הקרח מבלי שאחליק, אני עושה את זה עם חיוך, אין ספק בכלל 🙂

גילי במראה חורפי וחיוך גדול

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: