"התלמיד גאה לספר לך כי אתה הוא מדינת ישראל בשבילו"

"יש גם את הרגע שתלמיד מרוגש בא ומספר לך שהוא נוסע בקיץ פעם ראשונה לישראל ועיניו בורקות והוא גאה כל כך לספר לך כי אתה הוא מדינת ישראל בשבילו".

יסכה וישי קליין, שליחי הוראה בניו ג'רזי, ארה"ב, מספרים על ההתרגשות לקראת השליחות, על ההסתגלות לקהילה היהודית המחבקת ולתרבות האמריקאית ועל הרגשת הסיפוק הגדולה.

 

להגשת מועמדות לשליחות הארוכה לחץ כאן

מורים- קליין

כבר חצי שנה שאנחנו מתארגנים לשליחות הזו.

חלומות על עשייה, על חוויה, על משפחתיות לבדית שלא הכרנו.

חושבים איך נספיק להיפרד מכולם לשנתיים, איך נספיק לקפל את הבית ולארוז, אבל לא באמת מבינים מה מחכה לנו..

עולים למטוס בהתרגשות, טסים טיסה שאינה נגמרת, יורדים מהמטוס בהתרגשות- מחכה לנו קבלת פנים עוטפת ומתוקה של נציגי הקהילה.

מסתובבים קצת פה ושם ושואלים את עצמנו "אפשר כבר להתחרט ולחזור הביתה?"

אבל שלושה ילדים מבולבלים בעצמם מצליחים לגרום לנו לחייך בגדול ולעשות פנים של בטוחים בעצמנו שזה הדבר הנכון עכשיו.

מגיעים לבית הזמני החדש שמולא כל טוב על ידי אנשי הקהילה המדהימים שחשבו על כל פרט- מנרות שבת, מלח ועד שמיכות ומגבות.

מרגישים זרים בביתנו ומנסים להתרגל.

יוצאים לקניות הראשונות, קצת סידורים של בנק, אוטו ומתחילים להבין מעט איך מרגישים עולים חדשים בארץ. איזו מוגבלות בשפה, בתקשורת הבסיסית ובתרבות. אוי התרבות. כמה משמעות יש למילה הזו וכמה שוני בין מקום למקום.

העשייה בבית הספר מדהימה מצד אחד ומבלבלת מצד שני- מי אני? מה אני? למה באתי? ככה התכוונתי? ככה חלמתי?

ועובר חודש ועוד חודש ועוד.. כמעט חצי שנה עד שמרגישים כבר בנוח מול התלמידים, מול ההורים, מול הצוות ומול האנשים שפוגשים אותם באמצע הדרך..

ויש את הרגע הזה שהבת שלך שואלת: "אמא, איך אומרים בעברית שולדרס?"

ואת הרגע שהכי בא לך מיקס חלבה של ריבר ואין שום סיכוי למצוא כאן.

ויש גם את הרגע שתלמיד מרוגש בא ומספר לך שהוא נוסע בקיץ פעם ראשונה לישראל ועיניו בורקות והוא גאה כל כך לספר לך כי אתה הוא מדינת ישראל בשבילו.

והרגע שמתלבטים על שנה נוספת והמרחק מהמשפחה והגעגוע הביתה, לנופי הארץ, לפוליטה הגועשת, לתרבות הישראלית הבלתי אמצעית שלנו, אבל אז בדיוק מגיע חבר וידיד ומכר מהקהילה ושואל בעדינות מה החלטנו ונותן לנו את התחושה שזה כל כך חשוב לו שנישאר עוד קצת, עוד שנה לתת מהטעם הישראלי שאנחנו מביאים איתנו.

אז הלב מתרחב ואתה מבין שלמרות הכל כנראה יש משמעות למאמץ, לוויתור ולקושי ואין כמו עם ישראל ואין לנו ארץ אחרת!

ישי ויסכה קליין, שליחים בניו ג'רזי, ארה"ב, עם שלושת ילדיהם: אליה אלומה ודרור.

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: