התלאי הצהוב של סבתא- מיכל אילנה וצלר

התלאי הצהוב של סבתא- מיכל אילנה וצלר

מיכל אילנה וצלר, השליחה בפרלסטון סנטר, מספרת לנו על גבורה ועל התלאי הצהוב של סבתא שלה.

*להגשת מועמדות לשליחות הארוכה לחץ כאן

 

כששואלים אותי מה זה גבורה, אני תמיד מספר את הסיפור הבא, הסיפור על התלאי הצהוב של סבתא:

סבתא שלי – אורה וצלר, פעלה כחלק מתנועת הנוער מכבי הצעיר, והמחתרת ההונגרית.

בשלהי המלחמה, ב1944 הגרמנים התקרבו לאזור הונגריה, סבתי גרה בסלובקיה. היא החליטה לעזוב את הבית (אחרי שניסתה כמובן לשכנע את משפחתה לעזוב גם כן) ולברוח לכיוון הונגריה , להתרחק מהגרמנים. היא מספרת: שהיא קמה מוקדם בבוקר לפני שהמשפחה התעוררה, ובחמש יצאה מהבית, היא הלכה מספר מטרים והרגישה שמשהו מסתכל עליה, היא הביטה אחורה וראתה את אמא שלה  מנופפת לה לשלום, וזו הייתה הפעם האחרונה שראתה את אמה.

היא הגיעה להונגריה והורידה את הכוכב, הורידה את התלאי הצהוב. היא התחזתה להונגריה וגרה בשכירות אצל אנשים, בהונגריה היא הייתה הולכת למשרד הפנים ההונגרי, מסתכלת על שמות של אנשים, זוכרת את השמות, מגיעה חזרה לחדר ששכרה ומזייפת תעודות זהות הונגריות. עם התעודות האלו הייתה מגיעה לגבול  בין הונגריה וסלובקיה ועוזרת ליהודים לחצות את הגבול ולברוח מהגרמנים. היא הייתה מקבלת את הנמלטים ונותנת להם זהות חדשה, כך הם התחבאו בהונגריה וניצלו מהגרמנים. מדובר על מאות יהודים שקיבלו זהות חדשה וחיים בזכותה.

כל זאת עשתה תוך ידיעה ברורה, שאם היא תתפס, נגזר גורלה. עוד היא מספרת שבאחת הדירות ששכרה היא גרה עם גויים, והיא הייתה משחקת איתם קלפים, אחרי מספר חודשים שבהם ניצחה בכל פעם, היא החלה להרגיש שהם חושדים שהיא יהודיה, על כן באותו לילה בו היא הרגישה שהם מסתכלים עליה מוזר, ארזה את החפצים שלה וברחה שוב.

מה מביא בן אדם לסכן את החיים שלו עבור חייהם של אחרים?

מאוחר יותר, סבתי שמעה על רכבת קסטנר (יחד עם תנועת הנוער) ועלתה עליה יחד עם סבי, רכבת קסטנר בסופו של דבר הגיעה לברגין בלזלן- מחנה ריכוז בגרמניה, שם הם היו חצי שנה עד תום המלחמה. גם שם היא וסבי עסקו בלעזור לאחרים, הם תפרו בגדים משמיכות, נעלים, כובעים ואימצו 2 ילדים.DSCF5389

באותה עת סבתי הייתה בהריון עם אבי במחנה הריכוז. עם תום המלחמה  כששיחררו את ברגין בלזן הקבוצה של רכבת קסטנר הובלה לשוויץ, שם אבי נולד, ושמו הוא ראובן, הבן הבכור, הבן הראשון שנולד לגרעין אחרי התופת. משם עלו לישראל ב1945.

המחשבה על כל אדם ואדם לא פסקה ממוחם של סבי וסבתי גם כשהם עלו על האוניה לישראל. היו להם 3 אישורים  אחד לסבא, אחד לסבתא ואחד לאבא שלי. סבתא וסבא החליטו להבריח את אבא שלי בתוך סלסלת פירות וככה להעלות עוד יהודי לארץ ישראל.

כשהם הגיעו לארץ הובילו אותם למחנה המעפילים עתלית. שם פגשה סבתי את אחיה שבא לקבל את פניהם. אותו היא גם כן הצילה. ב1939 סבתי קיבלה סרטיפיקט לעלות לארץ ישראל,  היא יכלה להינצל ולא לעבור את כל המלחמה, אבל החליטה לתת את האישור עליה שלה לאחיה הקטן, כיוון חשבה שלבנים יהיה יותר קשה. וכך הצילה גם את אח שלה.

כל משפחת למעט אחיה שהצילה נספתה בשואה, רובם בטרבלינקה, ואחותה ואמה באושוויץ.

בהיגעם לישראל, סבי וסבתי הקימו את קיבוץ צאלים , ולאחר מכן עלו להקים מחדש את קיבוץ כפר החורש ב1948. שם הם חיו כל חייהם. ב1969 נפל את בנם הצעיר- אביהו במלחמת ההתשה בבקעת הירדן בעודו בן 19.

סבי נפטר לפני 22 שנה. אך סבתי עוד מחזיקה את החיים, היא בת 96, ולא מאמינה שהגיע לגיל כזה.

כשאני שואלת אותה- איך? איך הצלחת? היא עונה בפשטות: רציתי לחיות.

וזאת אולי התשובה לכל השאלות.

זו גם המשמעות עבורי של התלאי הצהוב- מגן דוד עם המילה יהודי באמצעו, סמל לחיים, למאבק של תקומה, של הצלה, של גבורה, של עם ישראל שחי וימשיך לחיות למרות הכל.

 

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: