"השליחות שינתה לי את החיים והביאה אותי למקומות שלא חלמתי עליהם"

טל ייגר, דור שני לתכנית השליחים למחנות הקיץ, מספרת על תפקידה במחנה בתור מדריכת מחול, כיצד קיבלה הוקרה בתור ״המדריכה המקצועית של השנה״, ועל הסיבות שגרמו לה לחזור קיץ אחרי קיץ במשך 5 שנים.

להגשת מועמדות לשליחות מחנות הקיץ לחץ כאן

על השליחות למחנה קיץ שמעתי לראשונה מאמא שלי שהייתה שליחה במחנה TY בשנת 74׳. היא הייתה אז ראש חדר אומנות ולימים נהייתה מורה לאומנות במשך 40 שנים במערכת החינוך. כשהייתי בצבא הייתי מש"קית חינוך ועסקתי בטיולים וימי תרבות. ידעתי שאני רוצה לצאת לשליחות הן בגלל הסיפורים של אמא שלי והן בגלל הניסיון והאהבה שלי למחול. עברתי ראיון טלפוני בו נשאלתי על הניסיון שלי בתחום ההדרכה בכלל ותחום המחול בפרט וזומנתי ליום מיון. כאשר הגיע המכתב המעיד על קבלתי למשלחת, הייתי בשמירה בצבא ואמא שלי התקשרה להגיד לי שהתקבלתי. שמחתי מאוד וקפצתי מרוב אושר!

הקיץ הראשון היה בשנת 2007 והוא היה מלא בחששות וחוסר ידיעה אבל יחד עם זאת מלא בהתרגשות וציפייה. לא הכרתי כמעט אף אחד (מלבד המשלחת שלי), השפה הייתה שונה והכל היה בריח אחר או בגודל אחר ממה שהכרתי. אבל ברגע שהילדים הגיעו התאהבתי. ילדים מקסימים שרק רוצים לאהוב ושיאהבו אותם, ואם שרים על הדרך איזה "הבה נגילה" מה טוב. החניכים הללו כל כך התלהבו מהעובדה שאני מישראל וגרה בתל באביב ושאלו המון שאלות- איך המזג אוויר, באיזה סוג של בית אני גרה ופשוט והיו צמאים לידע שאני הייתי צמאה לספר. הרגשתי שמישהו מתעניין בי ובארץ שלי שאני כל כך אוהבת. הרגשתי שליחה, שליחות, שאני זאת שיכולה לעצב את הדעה והזיקה של הילדים האלה לישראל, להביא להם עוד כיוון וחיזוק לגבי זהותם היהודית והכי חשוב שאני תמיד אהיה ״בית״ ו״קשר״ בשבילם פה בארץ מתוך החברויות החזקות שאצור. וכך היה.

אני בחיים לא אשכח את קבלת השבת הראשונה שבה בחרתי קבוצת גיל אחת של חניכים בני 14 ויחד איתם רקדנו את "אני נולדתי לשלום" וכולם הצטרפו. האנרגיה שהייתה באוויר הייתה משוגעת ואני התמכרתי להרגשת ה״ביחד״ הזו של להיות חלק מקהילה שנקראת ״מחנה קיץ״. בסוף הקיץ הראשון היה טקס של הענקת פרסים למדריכים המצטיינים, רק כשהגעתי אליו הבנתי מה החשיבות של הטקס. בטקס מחלקים את פרס "מדריך השנה" וגם את פרס "המדריך המקצועי של השנה". לא חשבתי לרגע שמגיע לי איזשהו פרס אבל כשהגיע הרגע וקראו בשמי התרגשתי מאוד- זכיתי בפרס "המדריכה המקצועית של השנה". הרגע ההוא הולך איתי עד היום ואפילו עכשיו העיניים שלי נוצצות כשאני כותבת על הרגע הזה. בשנייה הזו ידעתי שאני אחזור גם בקיץ הבא, וזה שאחריו… חמישה קיצים סה"כ נסעתי ל״קינדר רינג״. חמישה קיצים שבהם השפעתי על עשרות ילדים צעירים, וזכיתי ללמד אותם דרך המחול- על אהבת אדם, על ערכים שבין אדם לחברו, על שיתוף פעולה וקבלת האחר, על אהבת הארץ ואפילו כמה מילים בעברית.

עד היום, עשר שנים אחרי הקיץ הראשון, חניכים באים לבקר אותי כשהם בביקור בארץ. אז הם היו בני 7-8, היום הם בני 17-18 בטיול ״תגלית״ שלהם, שבו הדבר הכי חשוב להם זה לפגוש אותי ולהעלות זיכרונות מריקוד כזה או אחר. החוויות שעברנו יחד חקוקות בזיכרון איפשהו בין אהבה לבין אהבה עוד יותר גדולה, זיכרונות של הרגשת שייכות, של שמחה וקירבה.

למה יצאתי למחנה קיץ? הייתי בת 21 ורציתי לטרוף את העולם, הרגשתי שהשילוב בין עבודה עם ילדים בהוראת מחול (רקדתי מגיל 4) לבין להיות בארה"ב הוא מושלם בשביל מה שחיפשתי בגיל הזה. כיום, עשר שנים אחרי, אני יודעת שהיציאה לשליחות שינתה לי את החיים והביאה אותי למקומות שלא חלמתי עליהם וכך יצא לי להכיר אנשים שעד היום הם החברים הכי טובים שלי. זכיתי להיות שליחה, זכיתי להיות חרוז בשרשרת של כמה מאות יהודים בצפון מדינת ניו יורק. לעד.

כיום, אני בעלת תואר ראשון במחול ותיאטרון ביחד עם תעודת הוראה מטעם סמינר הקיבוצים. מלמדת בבתי ספר ומסגרות פרטיות אחה"צ ואני פשוט אוהבת את המקצוע שלי. אין ספק שהעבודה במחנה תרמה לי רבות לניסיון שלי, לביטחון שלי בהוראה וכמובן לבחירה שלי להמשיך ולהפוך את השליחות למקצוע.

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: