השליחות עזרה לי לעצב את מי שאני היום

"במשך שמונה שבועות התארחתי אצל משפחות יהודיות בקהילה חמה, עוטפת ומחבקת. משפחות שפתחו את ביתן ואת ליבן אליי"

נועם יבין, שליחת מחנות קיץ לשעבר מספרת על חווית השליחות יוצאת הדופן במחנות הקיץ

להגשת מועמדות לחץ/י כאן

הייתה זו שנת 2001, אני בת 15 ביישוב קהילתי קטן ללא שום חשיבות או מיקום מעניין. המורה שלי סיפרה לנו על פרויקט חדש שנקרא "שותפות 2000" של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ערים אחיות עם קהילה יהודית בצפון אמריקה. אני כצופיפניקית מתעניינת וסקרנית הגשתי מועמדות ולאחר תהליך מיון קצר בישרו לי שנבחרתי לטוס עם קבוצה של 6 בני נוער אחרים לאזור השותפות (דרום מזרח ארה"ב) כשליחים למחנה יום בקהילה היהודית בעיר נוקסוויל אשר במדינת טנסי.

השבועות שביליתי בקהילה היהודית ובמחנה יום כעוזרת מדריכה עזרו לי לעצב את מי שאני היום. בצורה הפשוטה ביותר התאהבתי והתמכרתי. התאהבתי במרחב שנתנו לי כדי לבחון את הזהות הישראלית שלי. כן, דווקא שם בפעם הראשונה שאלתי את השאלות הקשות. התאהבתי במקום שניתן ליהדות הלא קיימת שלי. בפעם הראשונה בחיי כשישבתי בבית כנסת קונסרבטיבי בשורה אחת ושוויונית עם חבריי ממגדר שונה זה לצד זו הרגשתי נוח בבית כנסת, מחזיקה סידור, לומדת את התפילות וצופה באנשים שבחרו לשים את יהדותם בראש סדר העדיפויות החברתי והכלכלי.

חזרתי מוארת בידיעה שאני איכשהו ממשיכה בתהליך המיוחד שעברתי. התמזל מזלי וגם לתנועת הצופים העבריים יש מחלקה של משלחות וגם בשבט שלי יכולתי להתעסק בזהות היהודית שלי. במשך שני קיצים רצופים טסתי למחנות קיץ מטעם תנועת הצופים, האחד מחנה לילה ששמו WELMET  במדינת ניו יורק והשני מחנה יום בעיר ששמה טולסה במדינת אוקלהומה. הייתי מדריכת תרבות ישראל ומחנאות, בפועל כל קבוצה הייתה מגיעה לפעילות איתי פעם בשבוע ואני הייתי צריכה להחליט איזו פעילות אני עושה, פעם זה היה בישול שדה, פעם זה היה צופיות, בישול, מוזיקה, עברית, ריקוד, הצגות, גיאוגרפיה- לכל הפעילויות ללא יוצא מן הכלל היה חוט שני אחיד- ישראל. אפשרו לי להגיע לשמיים ולקטוף כוכבים, לקבל על עצמי אחריות גדולה הרבה מעבר למידותי. יצרתי קשרים וחברים מכל המינים, הסוגים והדתות.

הייתי שליחה יחידה, צעירה מאוד בקהילה יהודית. זו הפעם הראשונה שהבנתי שיהודים בצפון אמריקה הם מיעוט, כאשר רוב החניכים במחנה לא יהודים, והרבה מהמדריכים במחנה לא יהודים. לא הייתה לזה משמעות במחנה, כי לישראל היה מקום חזק, כי כולם נהנו מפעילויות מהנות ומלמדות לא משנה מאיפה הם מגיעים. להיפך, היה בזה תהליך למידה של שני הצדדים על היפה, השונה והדומה.  במשך שמונה שבועות התארחתי אצל משפחות יהודיות בקהילה חמה, עוטפת ומחבקת. משפחות שפתחו את ביתן ואת ליבן אלי, יצרתי קשרים חזקים מאוד שממשיכים עד היום ויצרתי קשרים שהתמסמסו עם השנים אבל השאירו זיכרון מתוק. משפחות שהפכו אותי לבת משפחה בלי למצמץ. פגשתי משפחות שחקרו אותי על חיי בישראל  ומשפחות שנתנו לי את הפינה השקטה שלי.

בשלב הזה משלחות וסדנאות מיון הפכו לטבע שני שלי, יצאתי לשנת שירות של תנועת הצופים בגרעין שותפות 'עתיד'- שותפות בין שלוש תנועות נוער ציוניות יהודיות- תנועת הצופים העבריים, יהודה הצעיר האמריקאית וFZY הבריטית. שנה של התנדבות ונתינה לקהילה, יחד עם לימודים וחיבור, ישראלית יחידה בתוך קבוצה של אמריקאים ובריטים שבחרו באופן מודע לדחות את ההגעה לקולג' ולבוא לישראל לשנה. החלטה אמיצה, החלטה שמשנה מסלולי חיים. בסוף שנת השירות לפני השירות הצבאי זכיתי להיות מדריכה חברתית במחנה לילה של תנועת יהודה הצעיר. זכיתי להיות אמא של נערות מדהימות שבאו לבקר אותי אחר כך בארץ כי אנחנו משפחה.

היה לי ברור שזה העולם שאני רוצה להיות חלק ממנו, עוד לפני שידעתי שקוראים לו 'חינוך יהודי'. אחרי הצבא יצאתי לשליחות ארוכה קהילתית מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל בעיר טמפה במדינת פלורידה ועזרתי להקים את מחנה היום שלהם כמדריכת תרבות ישראל, חץ וקשת, מחנאות, בישולי שדה- עשיתי את מה שאנחנו הישראלים עושים הכי טוב, הייתי כלבויניקית של הדרכה.

בשנים שלאחר מכן עזבתי את עולם השליחות אבל לא את עולם החינוך הבלתי פורמאלי, עבדתי בתנועת הצופים, הדרכתי טיולים בשמורת הטבע התנ"כית 'נאות קדומים', התחלתי וסיימתי תואר ראשון, הייתי רכזת בוגרים בעמותת "אחריי!", טיילתי, חוויתי, התנסיתי והשארתי את עולם השליחות בצד ובידיעה שאחזור אליו. בסיום התואר הראשון הבנתי שאני צריכה ורוצה לחזור לעבוד עם שליחים בסוכנות היהודית לארץ ישראל. יותר מכך, ידעתי שאני רוצה לעבוד עם שליחי מחנות קיץ. ידעתי שאני רוצה לאפשר לכמה שיותר אנשים לחוות חוויות שיעניקו להם ביטחון עצמי, מקצועיות וחוויה שתגרום להם לבחון את הישראליות והיהדות שבכל אחת ואחד.

כיום אני רכזת מחנות ושליחים בתכנית השליחים למחנות הקיץ. אני רכזת של ארגון הנקרא JCCA, שהוא ארגון גג לקהילות יהודיות בצפון אמריקה. אני באופן אישי עובדת עם כ-70 מחנות יום ולילה ברחבי צפון אמריקה ועם כ-300 שליחים כל שנה, זו השנה השלישית.

אני זוכה כל יום להיזכר בתהליך הארוך שעברתי, בחוויות שעיצבו אותי בין מחנה קיץ אחד לאחר.  בעבודה הקשה שהשקעתי בתהליך ובשליחויות שהביאו אותי למקום שבו אני רוצה להיות בתור אשת חינוך. חינוך יהודי!.

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: