השליחות כמעצבת זהות – עודד גברעם, שליחנו בהלל דיוויס עם תובנות על השליחות

שלום, שמי עודד ואני שליח בהלל באוניברסיטת דיוויס בארה"ב, ורציתי לשתף אתכם בפוסט זה בהתפתחות האישית שלי במהלך השנה האחרונה.

על האוניברסיטה 

ראשית ארצה להסביר היכן אני נמצא ואיפה אני עושה את שליחות. דיוויס הינה אוניברסיטה קטנה המונה כשלושים אלף סטודנטים וממוקמת בצפון קליפורניה, כ20 דקות נסיעה מעיר הבירה סקרמנוטו וכשעתיים נסיעה מסאן-פרנסיסקו. דיוויס נחשבת לאחת מאוניברסיטאות הדגל בתחום החקלאות, ולכן קיימים סביבה אין ספור שדות, יקבים, שטחי מרעה עם חיות שונות  (אני בעיקר אוהב את סוסי הפוני) והמשתלות. בנוסף, דיוויס נחשבת לאחד האוניברסיטאות המובילות בתחום האקולוגיה, וכך למשל, במתחם המזון המהיר לא קיים כלי שאינו יכול להתמחזר ואיני מכיר סטודנט אחד שאין ברשותו זוג אופנים. אחד המראות הסוריאליסטיים בדיוויס הוא הפסקת הצהרים שבו מאות אם לא אלפי רוכבי אופנים שוטפים את כיכר האוניברסיטה.

הנחל שזורם באמצע האוניברסיטה

זהות דתית

 אפשר להגיד שבתור אחד שגדל על ברכה של הציונות הדתית, ההגעה לצפון קליפורניה שמאובחנת בגישה אולטרה-ליברלית הינה חוויה מרתקת. לעולם לא חשבתי שארכיב מניין המונה 8 בנות, בהן נוצרייה אחת, ושבסוף התפילה החזנית ושתי סטודנטיות אחרות יגידו קדיש יתום. לא האמנתי שאשתתף בתפילת שבת שבה אחד החזנים מנגן בגיטרה חשמלית את "לכה דודי" בגרסת רוקי. לעולם לא דמיינתי שאשב ביחד עם נוצרים ומוסלמים ונלמד טקסיים יהודיים כאשר כל אחד בוחן את האמונה האישית שלנו לאור הטקסט היהודי. אני בטוח שהרבה ממי שקוראים את המילים הללו יחשבו "שהנה, מגיעה הטפה לרפורמה" אך זה לא מה שאני רוצה לעשות.  יוכלו להעיד השליחים שנאלצו/ זכו לקיים איתי את השבת או לבשל איתי – אין הדבר פשוט כל-כך לאור דרישותיי הדתיות-אורתדוקסיות.  אני חושב שחוויות אלו גרמו לי להבין כי יש צורך ערכי ואמוני לכבד ואף לנסות להבין את אמנותו של אחר. זאת בכדי שנצליח לחיות בדו קיום ללא קשר כמה אמנותו יכולה להיראות מפחידה בעיניי אנשים אחרים.

ערב שקשוקה בקמפוס

זהות  ישראלית

היציאה לשליחות לרוב מלווה בשאלות על הזהות הישראלית ואיך היא מגדירה אותי, אולם במהלך השליחות גיליתי שזהות זו מורכבת ממספר רב של אלמנטים שלא הייתי מודע אליהם. בזכות המבטא והשם האקזוטי שלי שעוזרים לי לזכור כי אני מיעוט או בארץ זרה, דבר המלווה בתחושות זרות לי שמעולם לא חשתי בארץ. תחושות אלו  החזירו אותי לעבודתי בארץ עם עולים חדשים והתחלתי להבין אט אט את הרגשתם שנבעה מתוך זרות. ופתע הישראליות עוטפת הכול. מהקפה השחור שאני שותה אשר מרתק את הסובבים ועד וההצעה לעשות ערב שקשוקה שהייתה בעייני כעוד ערב תרבותי נהפכה לדיון מרתק על סוגי האוכל השונים שקיימים בין המדינות. אחת הדוגמאות לכך הוא סרטון שהסטודנטיות המתמחות שלי בהלל שהחליטו לנסות לחקות אותי ואת צורת התנהלות הישראלית שלי. הנה הוא לפניכם:

YouTube Preview Image

במהלך החודשים אחרונים התחדדה הזהות הישראלית שלי לאין שיעור . הזהות  הישראליות שלי הינה תוצר של ממספר גורמים אשר נובעים מכך שנולדתי: יהודי, במדינה דוברת עברית, ישראלית ריבונית. בארץ  לפעמים אתה לא מודע כמה גורמים אלה משפיעים על  אישיותך וזהותך. השהות הארוכה במדינה זרה מאפשרת להבין איך כל אלה השפיעו ומשפיעים על עיצוב אישיותך.

זהות מקצועית

 חייב אני לגלות גילוי נאות, בהכשרתי אני עובד סוציאלי קהילתי. התפתחות המקצועית שלי נעוצה בשני מישורים. המישור הראשון הוא התפיסה את חשיבות השתייכות הקהילתית. כאשר הגעתי לארה"ב חשבתי שאני מגיע על תוך מרחב גדול שבו הקהילות יהיו בעלות ערך שולי ויטעמו בתוכו, אך למדתי להבין כי הקהילה היא ערך אוניברסאלי ומשמעותי! זה מתחיל בחוויות מרתקות שחוויות בליל כל הקדושים (Halloween) או בקריסמס, בהם קהילת העיר התארגנה בצורה מדהימה וממשיך בחשיבות לה נותנים הסטודנטים שלנו להשתייכות לאחוות היהודיות וכמובן לקהילת ההלל. דלווי הסטודנטים הפעילים מאפשר יצירת שתופי פעולה עם ארגונים אחרים וכך אחד מהדברים הנפלאים כאן הוא לראות כיצד בעזרת הליווי שלך, זהות הסטודנטים מתפתחת ונקשרת ליהדות ולישראל. לאחר אירועים אנטי ישראלים שבהם הסטודנטים נחשפים לאלימות מילולית גבוהה, אנחנו נוהגים לעשות עיבוד רגשות, חוויה זו מאתגרת בעיקר לאור העובדה שציינתי לעיל, שאנגלית אינה שפת האם שלי. למרות זאת, השיחות נעשות עמוקות יותר ומאפשרות לסטודנטים לפרוק את המתחים ואת התסכולים שלהם. ניתן לומר כי למרות שחשבתי שעיקר השליחות תהיה בעיקר העברת תכנים חינוכיים, הצטרכתי במהלך השליחות להשתמש דווקא בכלים ובתכנים טיפוליים אותם למדתי במהלך הכשרתי כעובד סוציאלי קהילתי. אני מאמין שזה היופי בשליחות, כל שליח מעצב את שליחות לפי הזהות האישית שלו ולפי סט הערכים והכלים אותו הוא מביא מביתו.

מגדל המים - הסמל של אוניברסיטת דיוויס

לסיכום במהלך השליחות אתה נתקל באין ספור תחושות חדשות, צבעים חדשים ריחות שלא הרחת, טעמים שלא טעמת והתמודדויות שלא חשבת שתצטרך לעמוד בהם. אני ממליץ לכל אדם שרוצה לחוות הרפתקה מטורפת, תוך קשר אמיץ שנרקם בין יהדות התפוצות למדינת ישראל, לשקול בצורה רצינית להצטרף לקהילת השליחים. אני מבטיח שלמרות שתצטרכו לשאול  את עצמכם כל כך  שאלות קשות ומורכבות תעברו חוויה מאתגרת ומפתיעה ותיהנו מכל רגע,ובעיניי זו  היא טבעה של שליחות וזה היופי שבה.

בברכת חג חירות שמח,

עודד גברעם.

  • תגובות
60
  1. 28 במרץ 2012 at 23:40ישראל אמיר - השב

    הי עודד כתבה מרתקת,מוחשית ומאלפת בברכת חג משמח לך ולסביבתך מישראל אמיר

    Cancel
  2. 29 במרץ 2012 at 11:11יאיר - השב

    איזה אדם! איזה חזון! הלוואי שהייתי מכיר אותך באופן אישי, אבל רק דבר אחד אומר - הלוואי שירבו כמותך בישראל (ומחוצה לה)! יאיר.

    Cancel
    • 15 בנובמבר 2012 at 17:23Mark - השב

      I think you've just captured the answer pefreltcy

      Cancel
  3. 29 במרץ 2012 at 20:12עידית - השב

    עודד יקר, גאה בך!! אני בטוחה שזו רק התחלה של קריירה מסעירה! מחכה לשמוע עוד! בהצלחה וחג שמח! עידית

    Cancel
  4. 29 במרץ 2012 at 23:15אמא - השב

    כרגיל אני גאה בך. מאד. מאד. כרגיל אתה מביא איתך, כמו לכל התחנות האחרות שכבר עברת בחייך, את עולמך העשיר והמתעשר. חיבוקים ונישוקים

    Cancel
  5. 5 באפריל 2012 at 7:33יובל - השב

    כתבה מדהימה! נפלא לראות איך שליח ישראלי רואה את הקהילה שבתוכה אני חי בתור אמריקאי כבר ארבע שנים. איזה אדם! איזה חזון! הלוואי והייתי מכיר אותך באופן אישי.... אה רגע... :P גבר גבר! נתראה מחר.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: