עומר רבין היה צריך לנסוע עד קצה העולם בשביל למצוא את הבית…

זה קרה לפני חודשיים. כמה שבועות לאחר שהתבשרתי שהתקבלתי לתכנית מיוחדת לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת "סטנפורד" בקליפורניה – עליתי על המטוס ונדדתי לסוף שבוע מיוחד שארגן ביה"ס לתלמידים החדשים. כשאני מוקף בעוד 200 סטודנטים לעתיד אחרים מכל העולם בגילאי 24-35, נשאלתי מה גרם לי להחליט לשאוף ללמוד בתכנית בינלאומית.

"השליחות שלי באפריקה", עניתי להם בלי למצמץ פעמיים. "ההזדמנות המדהימה שניתנה לי בגיל 21 לייצג מדינה במקום שלא הכרתי, מול אנשים שלא הכרתי ותוך אתגרים שלא הכרתי. היכולת להגיע למקום חדש, ולמרות כל הפחדים ליצור גשר בין תרבויות ולהשפיע על חיים של אנשים – כל אלה גרמו לי להאמין ביכולת שלי לנסות ליצור גשר בין המדינה שאני אוהב לעולם הגדול".

לא קל להיות שליח ישראלי בחו"ל בתקופה של חוסר ודאות וביקורת על ישראל – בוודאי לא במדינה כמו דרום אפריקה, שבה נולדה התפיסה של ישראל כמדינת אפרטהייד ושבה הממשל וגם התושבים מזדהים כמעט אוטומטית עם העמדה הפלסטינית. ובכל זאת, דווקא שם – במקום שבו הטבע הכי אותנטי, גם הרגשות אמיתיים והדיאלוג מפעים ומרתק יותר מבכל מקום אחר.

באף מקום בעולם, חוץ מישראל, לא נותנים בידיו של בן 21 את האפשרות לייצג את המדינה שלו, כשליח רשמי. לא נותנים לו לעזור לארגן טיסת עלייה של מאות עולים לארץ, לרכז פעילות של תנועת נוער שבה צעירים מקדישים את זמנם לארץ שבה חלקם בכלל לא ביקרו, לנאום בשם המדינה ובעדה, לשמוע ולהשמיע. הקרדיט האדיר והאמון  מצד הסוכנות איפשרו לי לגדול בשנים האלה יותר מכל חוויה אחרת בחיים שלי, לשאוף גבוה יותר ולהבין הרבה יותר על המקום שממנו אני מגיע – ומתוכו על המקום אליו אני שואף להגיע.

עומר רבין וחבר אפריקאי

באפריקה, דווקא באפריקה – בתוך קהילה יהודית שעליה לא שמעתי קודם ובעיר בה מעולם לא חשבתי לבקר קודם לכן, שם מצאתי את הבית. את הסלע הקטן שעליו טיפסתי בימי שישי בערב עם אייפוד כדי לשמוע שירים ישראלים שריגשו אותי כשאני מביט על הים ועל הטבע הפראי. את הרגשות שמתעוררים בך הביתה דווקא כשאתה יושב לבד, בדירה שבה החשמל בדיוק נפל והאינטרנט מסרב להתרומם. את השיחות עם הסטודנטים הערבים שמתפלאים לשמוע ששירתת בצבא אבל אין לך קרניים ודווקא יש לך עקרונות מוסריים ועמדה ששווה להקשיב לה.

הזיכרונות של חוויות קיצוניות בקצה העולם, החברים-השליחים שלא מפחדים לשים את עצמם במקום חדש ולא מוכר ולאתגר את עצמם בשביל מה שהם מאמינים בו ותחושת האמונה ביכולת שלי להניע תהליכים ולקחת על עצמי פרוייקטים שנראים לי גדולים ומאיימים – כל אלה הולכים איתי היום לכל מקום.

היום, גם אחרי שכבר זכיתי במסגרת עבודתי לדווח בזמן אמת מההפיכה במצרים, לערוך אתרי אינטרנט ולהנחות משדרי טלוויזיה – השליחות בדרום אפריקה נשארה החוויה המשמעותית ביותר בחיי, וזו שאני גאה בה יותר מכל. על היכולת שגיליתי שטמונה בי – לקחת את עצמי כמשוחרר טרי בגיל 21 ולהעתיק את עצמי לאפריקה – על החוויה המדהימה של לנדוד עד קצה העולם, ולגלות שם מחדש מה זה בית.

עומר ומדריכי התנועה בזמן פעילות אדומה

עומר רבין היה שליח תנועת נצ"ר לקייפטאון בשנים 2008-2009. מתפקד כיום כעורך ב"גלובס". יחל בספטמבר 2011 את לימודיו בתכנית המצטיינים לתואר שני של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה.

 

  • תגובות
20
  1. 9 ביוני 2011 at 17:09Yael - השב

    I've met him in Africa. Awesome guy and he did many interesting things. Yalla Bo kvar ;) Yael

    Cancel
  2. 11 בינואר 2012 at 23:40נעה - השב

    מרגש ביותר. בחור חזק,שהצלחת ככה בגיל כ"כ צעיר לעזוב את כל מה שמוכר לך ולנדוד למקום חדש ולא מור,וליצור שם מקום משלך,וחברים,ואמת ושיח,ובית לעצמך. אני עוקבת אחרי סיפורי שליחים כבר זמן מה,ושלך ללא ספק-הכי מרגש. ממש משמש לי לדוגמה,מקווה שגם אזכה להזדמנות הזו. בהצלחה.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: