"הסיפוק הגדול הוא לראות שהילדים מביעים רצון לבקר/ לשרת/ ללמוד בישראל"

מיכל וניר דוד, שליחי הוראה ביוהנסבורג, משתפים על הסיפוק שברצון הילדים לבוא לבקר בישראל, על האתגר שבהורות וגידול המשפחה בחו"ל, ועל הרצון לעשות משהו משמעותי יותר בחינוך.

34394504_10215116141069901_3062958551367417856_n

מדוע החלטתם לעזוב את החיים בארץ ולצאת לשליחות?

שנינו עוסקים בחינוך בישראל. הרגשנו צורך לעשות משהו מעבר. רצינו להישאר בחינוך ולעשות משהו גדול יותר ומשמעותי יותר.

מה בשליחות מביא לך תחושת סיפוק?

הסיפוק הוא יום יומי. זה מתחיל במערכת היחסים שנרקמת עם הילדים וממשיך בעיסוק התדיר באהבת ישראל ובלמידת העברית. הסיפוק הגדול הוא לראות שהילדים מביעים רצון לבקר/ לשרת/ ללמוד בישראל ואף לעשות עלייה.

מה האתגר הכי גדול בעשייה השליחותית?

האתגרים רבים. זה מתחיל בתוך התא המשפחתי. הזוגיות שעומדת למבחן וההורות שהופכת ליותר משמעותית בהיעדר משפחה מורחבת. ממשיך באתגרים תרבותיים של התאמה למקום במדינה שסובלת מבעיות קשות של יחסי שחורים-לבנים, במדינה של בעיות בטיחות, ומולדת ה BDS. ועד לאתגרי היום יום בתחום החינוך והרצון הבלתי מתפשר להצליח כל יום מחדש, ולזרוע בילדים את אהבת הארץ, את התשוקה לישראל ואמן, את הרצון להגיע לישראל

מיכל וניר דוד, יוהנסבורג, דרום אפריקה

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: