המסע שלי באמריקה/אודי צמח

רציתי דרום אמריקה, בסוף עשיתי ROADTRIP  מטורף בארה"ב. אהוד צמח, שליח מסוואנה ג'ורג'יה, מספר על המסע שלו ברחבי אמריקה.

 

 

בהתחלה בכלל רציתי לדרום אמריקה –  בתחילת השליחות כשרק הגעתי לארה"ב, חשבתי לסיים את השנה בכמה טרקים רגועים בדרום אמריקה. ענבל וניר, חברים טובים שלי, בדיוק חזרו מפרו ובוליביה וסיפרו לי על החוויות, הנופים והאנשים המדהימים. לאורך השנה של השליחות שלי ,בסוואנה ג'ורג'יה, נסעתי מידיי פעם לסופ"שים קצרים באזור אבל אף פעם לא חשבתי על ROADTRIP  ארוך בארה"ב. האסימון נפל לי יום אחד כשנסעתי יחד עם יובל, חבר ושליח מאלבאמה, לסופ"ש בממפיס טנסי.

ואז הגיעו זוג היפים הולנדים – יובל ואני הגענו לממפיס כדי לחוות את האווירה המיוחדת של מולדת הרוקנרול וניצלנו את ההזדמנות לבקר את קברו של הצדיק הידוע ממפיס – אלוויס פרסלי. בדרך לקופות קשקשנו בעברית ואז ניגש אלינו בחור בעל חזות אירופאית ואומר "שלום ?are you from Israel". הצגנו את עצמנו ואהרון הציג לנו את חברתו פטרה וסיפר שהם באמצע ROADTRIP  בדרכם בירות מהחבית!) ואהרון ופטרה סיפרו לנו על המסע המופלא שלהם לאורך היבשת. באותו הערב ירד לי האסימון – אני יוצא לROADTRIP  בסוף השנה. באותו יום התקשרתי לקרסו, החבר הכי טוב שלי וביחד התחלנו לתכנן.

שיקגו אילינוי – "עוזבים ת'גוף! וּוּאוּוווו" אני צורח וכולי מזיע בעודי נחלץ בעור שיני ממעגל הפוגו שצץ ממש לידנו. קרסו, יעל ואני עומדים כעשר שורות מהבמה, ועל הבמה להקת גריינדיי – נותנת את ההופעה הכי טובה שראיתי בחיים.

הגענו להופעה כמעט במקרה, כשהגענו לשיקגו שמענו שבעיר מתקיים אחד מפסטיבלי הרוק הגדולים בעולם הLollapalooza – להקות הרוק הטובות בעולם נפגשות למפגן מרהיב של רוקנרול שמושך מאות אלפי צעירים וכמויות בלתי נדלות של בירה. את אווירת החופש הטוטאלי שהייתה בפסטיבל קשה לתאר במילים, זה היה כמו וודסטוק מודרני, כל הקהל קופץ כמו משוגע וצועק את המילים יחד. אחרי ההופעות יושבים ושותים בירה, אבל לא רק חברים אלא כולם יחד… זה היה אחד הלילות הכי מטורפים בחיים שלי.

אמריקה האמיתית – אומרים שאמריקה האמיתית נמצאת במקומות הקטנים,  בעיירות הנידחות ובכפרים. מסתבר שבדיוק שהגענו לדרום דקוטה, ארץ שדות התירס האינסופיים ואחד האזורים הפחות מיושבים בארה"ב, נערך בה פסטיבל האופנוענים הגדול בעולם, הסטורג'יס, שמושך מאות אלפי רוכבים קשוחים של הארלי דווידסון מכל העולם. הרוכבים הקשוחים גרמו לתפוסה מלאה במלונות, שגרמו לנו לבלות את שתי הלילות בחניוני לילה באוהלים ומסביבנו אוהלים, ריח של ברביקיו והרבה מאוד שיחות על אופנועים.

 

ביציאה מילוסטון עצרנו למנוחה בתחנת דלק בעיירה חקלאית קטנה, מוקפת נחלים ושדות. יעל הציעה לבדוק אם אפשר לישון בעיר והצביעה על הבר מעבר לכביש. בכניסה לבר ישבו מספר בחורים בני שלושים או ארבעים, כולם נראים כמו חקלאים אמריקאיים טיפוסיים, החלטתי לנסות את מזלי. "סליחה, אתה יודע אם אפשר להשיג פה חדר איפשהו?" פניתי לבחור שישב בסמוך לכניסה. "תן לי מאה דולר ואני מסדר לך חדר" ענה הבחור. לא יודע מאיפה עזרתי את האומץ  אבל החלטתי להתחכם "אני מוכן לשלם בבקבוק של ג'ק דניאלס". "יוֹ  סטפני" קרא הבחור למלצרית, "תביאי לבחור ולבחורה פה בירות בבקשה". אז מקום ללילה לא יצא מהסיפור, אבל ניק ושלושת חבריו הזמינו אותנו להצטרף לשולחן וכך נפלנו בטעות לאחת השיחות המרתקות וההזויות שהיו לנו בטיול. החבר'ה סיפרו לנו שהם יצאו לדייג היום ואפילו הראו לנו באייפון את הדגים העצומים שתפסו, אח"כ דיברנו על אמריקה וישראל, על הבדלי תרבויות ובעיקר על אנשים.

בחודש וחצי של הטיול זכינו לעוד הרבה חוויות מטורפות, מעניינות ומשעשעות. את אמריקה, חברתנו הטובה והמורכבת, זכינו להכיר אותה בפניה הרבות דרך הערים הנופים והאנשים שלה שעשו לנו את הטיול.

אגם יוסמיטי

אגם יוסמיטי

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: