המסגרת הזאת היא ייחודית ואין לה תחליף בשום מקום אחר 

"ישנם חניכים שכל כך התחברתי אליהם שלא יכולתי לחסוך את הדמעות כשנפרדנו גם אם הייתי מנסה להימנע מכך"

עמי אוברמן, שליח בוגר "הסמינרים הציוניים" בבית הספר "ביאליק" מספר על העשייה החינוכית המשמעותית בבתי הספר באוסטרליה

מסוגל/ת לזה?
להרשמה למשלחת הסמינרים הציוניים באוסטרליה לחץ/י כאן

אז איך מתמצתים חוויה כל כך מיוחדת לכמה מילים?

מבחינתי חוויית השליחות היא לא משהו שאפשר ליצור לעצמך. היא לא בנויה לבן אדם אחד ולא משהו שאפשר לעשות בארץ. המסגרת הזאת – "הסמינרים הציוניים" היא ייחודית ואין לה תחליף בשום מקום אחר.

המהות הגדולה של השליחות מבחינתי היא האנשים. אם זה הצוות המלווה בארץ, המשלחת כולה, הצוות שטס איתי, הצוות הבלתי פורמאלי בבית הספר באוסטרליה, המשפחה המארחת, צוות בית הספר וכמובן הכי חשובים – התלמידים.

בהכנות המוקדמות בארץ מתחברים לצוות הישראלי ונפגשים כדי לחשוב על מערכי פעילות ברמה הגבוהה ביותר. יש צורך להתאים את הפעילויות לגילאים שונים, לסוג הנוער, לאופי בית הספר ובסוף לקשור את כל זה לישראל. כל זה דרש ממני להשתמש בכל הכלים שרכשתי עד שלב זה בחיי ולרכז מאמץ ליצור את הסמינרים, השבתונים ומערכי הפעילויות. יצירתיות היא מילה המפתח.

אחד האתגרים הגדולים במשלחת הוא הוויסות בין כל הגורמים – בית הספר, הצוות החינוכי, המשפחה וכמובן הזמן של השליח עם עצמו. חווית המשפחה המארחת ללא ספק הייתה מאוד מרכזית בשבילי בשליחות "הסמינרים הציוניים" באוסטרליה. התחברתי מאוד להורים וניהלנו שיחות רבות על נושאים רבים. עם הילדים היה את האתגר להתחבר לאופי, לרצונות ולתחביבים. ליצור קשר אישי תוך כדי שאר העבודה. חוויה טובה שהייתה לנו היא המסורת לשחק במשחק כדור אחרי ארוחות הערב, מה שבנה את הקשר שלנו ויצר לנו "מסגרת משפחתית".עמי אוברמן

הצוות החינוכי הבלתי פורמאלי בבית הספר 'ביאליק' היוו בשבילי הרבה יותר מסתם עמיתים. מקצועית הם היו בשבילי דוגמה למופת כיצד אנשי חינוך צריכים להיות. זה התבטא בגישה החינוכית, בצורת הדיבור ובהתנהלות עם התלמידים. מעבר לפן המקצועי, הם היוו בשבילי חברים טובים שהיו שם לאורך כל הדרך והיה לי לעונג לעבוד ולחיות איתם. בכללי 'ביאליק' מהווה בשבילי בית ספר לדוגמה. כאיש חינוך אני לוקח כל כך הרבה משם, בתקווה ליישם כמה שיותר בעבודתי בארץ. דוגמה אחת היא העיקרון שלא מכתיבים לתלמידים מה לחשוב או לכתוב. קודם כל נותנים להם לחשוב לבד. כך, לפי דעתי מגיעים לתוצאות מדהימות בתחום החינוך. מה שמוביל אותי למרכז העשייה העיקרית בשליחות וזה הקשר עם החניכים בבית הספר.

האינטנסיביות היומיומית בבית הספר גורמת לשליח להתחבר לתלמידים בצורה הכי עמוקה שיש. ישנם חניכים שכל כך התחברתי אליהם שלא יכולתי לחסוך את הדמעות כשנפרדנו גם אם הייתי מנסה להימנע מכך. האתגרים מהבחינה הזאת הם לזכור את כל השמות של התלמידים, לנסות להגיע לכמה שיותר תלמידים ועם זאת להעמיק את הקשר רק עם חלקם.

שלושת אנשי הצוות המדהימים שהיו איתי היוו מערכת תומכת, חברתית ומקצועית לכל דבר. היינו ממש כמו אחים ואחיות ופשוט נהנינו להיות ביחד, ולמזלנו התחברנו מהר מאוד. יצאנו לחקור את מלבורן והסביבה בימי החופש, ובלילות החופשיים ניהלנו שיחות על כל נושא. מתחביבים, משפחה, חברים, לימודים ועבודה, ועד לפוליטיקה, דת, מגדר ועוד. רק לכתוב עליהם עכשיו גורם לי לגעגוע קשה. אין לי ספק שנישאר בקשר עוד זמן רב ואפילו יצרנו לעצמנו רעיונות של יוזמות בארץ כמו קבלות שבת אלטרנטיביות ועוד.

נשאר לי רק להודות לכל האנשים שמנהלים את המשלחת הנפלאה הזאת "הסמינרים הציוניים" לאוסטרליה. לבתי הספר ולשליחים עצמם על שהעניקו לי חלק כזה משמעותי בחיי. נתתם לי חוויה שתישאר איתי עוד הרבה זמן ובכל עיסוקיי בחינוך ובהדרכה יהיו חלקים רבים מהשליחות. הלוואי והיו לי יותר ממילים להודות על התקופה הנפלאה הזאת.

 

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: