האם בן אדם אחד יכול לשנות את העולם? נתנאל גוזלן, שליחנו ביוהנסבורג עם הפתרונים

שלום, שוב אני, נתנאל. השאלה בכותרת מאוד מעניינת אותי. בשבילי זו לא סתם סיסמא או איזה קטע קריאה בתנועת נוער כזאת או אחרת, אלא שאלה עמוקה – האם באמת בנאדם אחד יכול לשנות את העולם? התשובה טמונה באיך מגדירים "עולם" ואיך נרצה להגדיר "שינוי". לפי ההגדרות שלי- כן! בנאדם אחד יכול לשנות! עכשיו, תנו לי רגע לנסות להסביר למה…

למדתי בביה"ס "רעות"- קהילה דתית פלורליסטית. מה זה אומר? זאת שאלה שאני שואל את עצמי עד היום… בגדול, בית-ספר מאוד פתוח מבחינה דתית- למרות שהוא בהגדרתו בית-ספר דתי לומדים בו תלמידים מכל הזרמים (חילונים, דתיים, קונסרבטיביים ואפילו רפורמים(. בית-ספר מתנהל על פי גישתו של יאנוש קורצ'אק והקים אותו ד"ר אריה גייגר ז"ל לפני כ- 12 שנים. גישתו של יאנוש קורצ'אק מתבטאת בשוויון בין תלמידים ומורים – ועדות קבלה למורים שבהן יושבים תלמידים ומורים כאחד, ועדת "הגינות"- בה יושבים תלמידים ומחליטים יחדיו על "עונש" חינוכי לתלמידים שעשו "מעשי קונדס",יחסים חמים בין מורים לתלמידים ודיבור כנה ואמיתי בגובה העיניים. מעבר לזה, כבר בשנתו השנייה של בית-הספר, התלמידים היו מעורבים בלמעלה מ-40 מקומות התנדבות ברחבי ירושלים, כולל בית-תמחוי, אותו התלמידים מפעילים 3 פעמים בשבוע ובמפעל התנדבות אחר מחלקים שקיות מזון אחת לחודש כבר 12 שנים. בית-הספר, אם אפשר לקרוא לו כך, וזה קשה- כי הוא הרבה יותר מבית-ספר, הוא משפחה וקהילה במלוא מובן המילים.

היום, בגיל 24 אני עדיין מבקר בבית-הספר לעתים קרובות. עוזר בשיפוצים שלו לקראת שנה חדשה, יוצא לטיול שנתי עם אחת השכבות, ופוגש את מחנכי האהוב גבי גבאי, אחת לתקופה לכוס קפה ושיחה טובה. אתם יכולים לקרוא לי חסר חיים אבל לא היחיד. כמוני יש מאות בוגרים שתורמים לבית-הספר כשצריך, ובכלל תורמים לחברה באופן קבוע. הצבא נותן לך הרבהכלים לחיים, להתמודד עם דברים ועם מצבים קשים (ואם זה נשמע קצת קיטצ' ולא מובן, תסלחו לי…) גם בית-הספר שלי נתן לי כלים כאלה.

נתנאל מנסה לשנות את העולם בסווטו

אז למה אני מספר לכם את כל זה? פה אני רוצה לחזור לשאלה ולהעז לנסות לתת תשובה.

במקום המיוחד הזה קיבלתי את התחושה הזאת – לזה חינכו אותנו ועם התחושה הזאת גם יצאתי לשליחות. לא שבאמת ידעתי לאן אני מגיע, אבל כבר היום אחרי 6 חודשים בתפקיד אני יכול בכנות להגיד שבמציאות הזאת שבה אני חי, אני משנה את העולם כל יום.

כפי שכתבתי בעבר, שליח של תנועת נצ"ר (תנועת הנוער של התנועה הרפורמית), כך שאני מתעסק עם נוער , וכשאתה עובד עם נוער, אתה עובד 24/7 עם חינוך. האתגרים שניצבים בפניי רבים. בראש ובראשונה מדינת ישראל ומעמדה בעולם ובעיקר, וזה מה שחשוב לי, בקרב החניכים/מדריכים שלי. הם לא תמיד יקבלו אותה, להפך, כשאני שומע מהם משהו טוב על ישראל אני מופתע. שנית, החברה בה אנו חיים בדרום אפריקה, חברה שיצאה מ"חוקי גזע" משלה רק לפני 16 שנים- זמן קצר שלא מספיק בכלל לשקם 63 שנים של אפרטהייד. עוני שלא יודע גבולות ומעבר לכביש עושר מופרז! אחת הסיבות שישראל כ"כ שנואה בדרא"פ היא שבזמן האפרטהייד, ישראל הייתה אחת ממס' מאוד קטן של מדינות שלא החרימו את ממשלות האפרטהייד לדורותיהן והמשיכו להפגין "עסקים כרגיל"- אנחנו, עם ההיסטוריה שלנו, החלטנו להישאר בקשרים חזקים עם מדינה שמנהיגה משטר לא לגמרי שונה מהמשטר שהנהיגו באירופה בשנות ה-30,40 (ושלא תבינו לא נכון, אני לא משווה בכלל את השואה לאפרטהייד אפילו לשנייה!).

חזרה לענייננו. אחת הבעיות הן שאפילו בתוך הקהילה היהודית הרחבה בדרא"פ יש בעיות רבות. למשל, העובדה שהקהילה הרפורמית (הקהילה אותה אני מייצג), פחות או יותר מנודה משאר הקהילה. לדוגמא בתור שליח נצ"ר אסור לי להיכנס לבתי הספר היהודים ביוהנסבורג.

נתנאל וראש נצ"ר יוהנסבורג מלמדים בסווטו

אז, זאת המציאות בה אני חי ולמרות זאת אני מצליח לשמור על שגרת חיים ועבודה מאוד מאוד מרתקת,כאשר אני תמיד שם לעצמי מול העיניים את המנהל האהוב שלנו ואת מפעל החיים הגדול שלו, שהיה לי הכבוד לקחת בו חלק. המנהל שלי, דרך החינוך שלו, השפיע עליי לעשות, לחנך, להתנדב ולהשקיע בחברה (הישראלית או הגלובלית). אני מרגיש שאני משפיע על אנשים פה (קצת כמו בסרט "תעביר את זה הלאה"), דרך חינוך בלתי פורמלי, ארוך ועיקש,  ארועים ופעולות, התנדבות ושיחות. ככה, אני מאמין שאני משפיע על מישהו ומשנה את העולם, הופך אנשים (אם יש לי זכות להגיד את זה..) ליותר טובים, ליותר מבינים ובעיקר ליותר רגישים לסביבה שבה הם חיים.

ואיפה הקשר לישראל? לא קל להיות יהודי או פרו- ישראלי במדינה הזאת. המידע והעובדות לא מגיעות לפה, לא שהם בכלל משנות כיום…דווקא בגלל זה חשוב שאנחנו נהיה פה.אני רוצה לשתף אתכם בסוג הישג מבחינתי- יש לי חניכה שלומדת בביה"ס קתולי לחלוטין ומאוד חד צדדי בתיאורו את הסכסוך הישראלי/פלסטינאי. אחרי הרבה שיחות ביננו (והיא מאלה שמאוד לא סגורים לגבי חיבורם או אהבתם למדינת ישראל בלשון המעטה) ,היא חיברה אותי בפייסבוק עם 2 ילדים מהכיתה שלה לאחר כמה שיחות ביננו הבנתי שהם היו אנטי ישראלים ברמות קיצוניות ואם יורשה לי להגיד, מאוד בורים בידע שלהם. התחלתי להתווכח איתם וויכוח שנמשך יומיים שלמים. לאחר שכמעט וויתרתי לגמרי לשכנע אותם שלמדינת ישראל יש זכות להתקיים ושאין פה "שואה פלסטינאית". לבסוף, קיבלתי תגובה מחברה טובה שאמרה שאסור לי לוותר , כי בזכות הויכוח הזה שכנעתי את החניכה שלי ללכת למורה שלה באותו בי"ס ולבקש שיעור גם על הצד הישראלי בסכסוך! שינוי בחינוך לעולם לא יבוא בין לילה ולכן אסור לוותר, בסופו של דבר- השתלם להשקיע בה.

דוגמא אחרת לאיך שנצ"ר יוהנסבורג משנים את העולם היא העבודה שלנו עם "מתנ"ס" בשכונת פחונים שנקראת קליפטאון הנמצאת בתוך סואטו (פרבר עני של שחורים ביוהנסבורג). קליפטאון היא פחות או יותר המקום הכי מפחיד שהייתי בו בחיי, במיוחד לבחור לבן! פעם בשבועיים אנחנו לוקחים 2 רכבים, מעמיסים עליהם כמה מדריכים שבהתחלה לא היה להם מושג למה הם עושים את זה ואיך הם אמורים ללמד אנגלית ומתמטיקה ילדים שמדברים רק זולו וקוזה (שפות שבטיות מקומיות). המדריכים ממשיכים לעשות את זה כי הם הבינו שגם הם יכולים לשנות את העולם- וגם אם זה לילד או ילדה אחת- זה שווה את זה מבחינתם!

אז זהו, זה  כל מה שיש לי להגיד זה שאם אתם תמימים כמוני ואופטימיים לגבי העולם שלנו אם אתם מאמינים שאתם יכולים לשנות את העולם ואתם רוצים, תבואו לפה! (או שתלכו לשליחות אחרת איפשהו בעולם ותשפיעו גם!)

אסכם במילותיו של יאנוש קורצ'אק- "לשנות את העולם משמעו לשנות את החינוך".

נתנאל עם חניכי נצ"ר

 

  • תגובות
30
  1. 5 במאי 2011 at 21:33נאוה חפץ - השב

    כתבה מעניינת ומרגשת ביותר. בעידן שבו בית הספר הוא חממה לאלימות טוב לשמוע על בית ספר ייחודי ששם דגש על חינוך. אשריך ישראל שאלה הם בניך

    Cancel
  2. 6 במאי 2011 at 4:54אדם וייס - השב

    ישר כח אחי.

    Cancel
  3. 6 במאי 2011 at 18:01אורן - השב

    כל הכבוד. כתוב נהדר.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: