דפני לפידות מאוסטרליה על הקשר המקרי בהחלט שלה למרטין לותר קינג.

 

אני יכולה לשתף אתכם בשוק הראשוני ולספר שלא, אוסטרליה זה לא צפון אמריקה. תשכחו ממה שראיתם ב"קרוב רחוק": זה לא מלא בלונדינים חתיכים ששוצפים את הרחובות נטולי חולצה עם גלשן על כתף אחת ובחורה בלונדינית ביד השניה. גם לא רואים פה קנגורואים על בסיס יומי. מאכזב? מאוד!

אז בעצם מה כן? רגיל, כמו אצל הרבה שליחים אחרים: קהילה קטנה אבל בועטת, שני בתי כנסת- אחד רפורמי ואחד אורתודוקסי- שמצליחים לשתף פעולה, בית ספר יהודי שמונה 23 תלמידים וכבר 4 שנים "ממש על סף סגירה", תנועת נוער שהיא בן כלאיים מוזר של כל תנועות הנוער היהודיות באוסטרליה, אגודת סטודנטים יהודית וכמה שיעורי עברית…

והרי לכם שליחות קהילתית באדלייד על רגל אחת. ובכל זאת- זה לא כזה מעניין…

דפני בחולצה התנועתית של אדלייד

אז קפץ לי לעיניים מייל שחברה מהלימודים שלחה לכל הגרעין של 'עו"סים שינוי' (www.osimshinooy.co.il), אותו גרעין שאני חברה בו כשאני לא "דפני לפידות-שליחה קהילתית למועצה הציונית של דרום אוסטרליה". ובמייל נכתב הציטוט הבא של מרטין לותר:

"…פעולה ישירה בלא אלימות חותרת ליצור משבר שיהיה דרמטי כך שלא יוכלו להתעלם ממנו, עד שיצטרכו להתמודד עם הסוגיה ולא יוכלו להתעלם ממנה. יצירת המתח הוא חלק מפועלו של המתנגד הלא אלים. זהו מתח שהוא צורך לצמיחה. צריך ליצור בחברה מתח שיעזור לבני האדם "להתעורר". מטרת הפעולה הישירה היא ליצור מצב טעון משבר שבהכרח יפתח פתח למשא ומתן…"

קראתי וחייכתי. חייכתי כי הקשר ביני לבין מרטין לות'ר קינג הוא בפירוש מקרי בהחלט. נוכחתי לגלות שיש קצת קשר ביננו. שנינו מתנגדים שמאמינים שיש בכוחו של היחיד לשנות מציאות קיימת. שנינו מאמינים שיש בכוחו של היחיד "לעורר" חברה שלמה ולפתוח פתח למשא ומתן. המשא ומתן שאני מדברת עליו, הוא המשא ומתן הנוגע לעתיד המדינה שלי. הבית שלי. הנגב שלי. אותו הנגב שהייתי צריכה להתרחק ממנו הכי רחוק שרק אפשר, כדי להבין כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי.

וככה יצא שלא בטעות ציינתי מוקדם יותר את עו"סים שינוי,התארגנות של סטודנטים לעבודה סוציאלית שפועלים למען עתיד הרווחה במדינת ישראל. מה שהם מנסים לעשות זה שינוי מהפכני בפניה של החברה הישראלית. מדובר בקבוצה הולכת וגדלה של סטודנטים לעבודה סוציאלית מאוניברסיטאות ומכללות בכל הארץ, שבין מבחנים, מלצרות ופר"ח מוצאים זמן להגיד- "עד כאן. לא בחרנו במקצוע העבודה הסוציאלית בטעות, ולא נאלצנו להסתפק בו כי לא התקבלנו לפסיכולוגיה. בחרנו אותו כי אנחנו מאמינים בו. ואנחנו מאמינים שאפשר ליצור במדינת ישראל חברת מופת…" אותה חברת מופת שבן גוריון דיבר עליה לפני כמה שנים ואותה חברת מופת שאנחנו, השליחים, נסענו כ"כ רחוק על מנת לייצג.

דפני בפעולה באדלייד

זה בדיוק השלב בו נפל לי האסימון. הבנתי שהשליחות היא רק תחילתה של הדרך. נכון, לא ניכר שהדרך קצרה במיוחד, אבל היא שם, ויש כאלה שכבר התחילו לסלול אותה. הדרך לישראל יותר טובה. אני מרגישה שמהיום שעזבתי את הארץ, אהבתי אליה רק הולכת וגוברת. אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לשבילים ולנופים כמעט כמו למשפחה. מתגעגעת יותר לריחות ולקולות מלשגרה ולנוחות. מוזר לחשוב שנשלחתי בשביל לחנך ולשתף את האהבה שלי לארץ ישראל, ובסופו של דבר אני מוצאת את עצמי מתאהבת קצת יותר בכל יום מחדש. הציניקנים בינינו יגידו שאני לא מציאותית. שהמשקפיים הורודים כבר לא לגילי ושהגיע הזמן להצטרף לעולם המבוגרים ולהפוך לפסימית. אז אני אומרת דווקא את ההיפך- המציאות היא שכופה עלי להיות אופטימית חסרת תקנה. להאמין בלב שלם שאפשר להביא לשינוי. אף אחד לא אומר שזה יהיה קל, הרוב אפילו מבטיחים שיהיה די קשה- אבל מילת המפתח היא "אפשרי".

אני מזמינה אתכם, חברי לדרך, להאמין יחד איתי שאפשר לשנות. בעיני התפקיד שאנחנו ממלאים היום, האנשים ששואלים אותנו בהנחה שאנחנו יודעים והחיפוש האישי שלנו אחר תשובות לשאלות- כל אלו תפקידם להכין אותנו לשלב הבא של העשייה.

 

דפני לפידות, בת 24, ממכבים רעות היא שליחה קהילתית לאדלייד, העיר החמישית בגודלה באוסטרליה. אדלייד נמצאת בחופה הדומי של אוסטרליה והקהילה היהודית שבה היא הקטנה ביותר מבין קהילות אוסטרליה הגדולות מונה כ-1500 יהודים.

 

  • תגובות
20
  1. 1 באוגוסט 2011 at 17:33עדי - השב

    איזו כותבת מדהימה הדפני הזו!

    Cancel
  2. 12 בינואר 2012 at 0:22נעה - השב

    "אני אומרת דווקא את ההיפך- המציאות היא שכופה עלי להיות אופטימית חסרת תקנה" אני כ"כ מסכימה עם המשפט הזה!כל המבוגרים שתמיד אומרים לי שיפה שאני אידאליסטית,אבל כשיהיו לי ילדים ובית אני כבר אוותר ואבין שאין תקווה,ואין מה להיות כ"כ בטוחים בשינוי שלא יקרה. במציאות שבה אנחנו חיים אין שום ברירה אלא להיות אופטימיים חסרי תקנה!יש עוד כ"כ הרבה לעשות,לשפר,לחנך,לעצב,ולשפר,שאי אפשר לבזבז זמן על לבכות את הקשיים! את כותבת מדהימה,תודה על התקווה שאת משרה בנו,ביהודים בעולם,ובעיקר וקודם כל-בעצמך.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: