גיבורת התרבות שלי/ תמר הלוי

רוז בלאמקין או "מיסיס בי", גיבורת תרבות מקומית באומהה נברסקה, הייתה ב-1933 בסה"כ עוד מהגרת יהודייה ענייה מרוסיה שהגיעה לארה"ב כדי לחפש התחלה חדשה. רוז גדלה במשפחה ענייה בשטאטל יהודי טיפוסי והחלה לעבוד למחייתה מגיל שש. את דרכה לצמרת גיבורי התרבות האמריקאיים המקומיים עשתה כאשר ב-1937 לוותה 500 דולר ופתחה את "שוק הרהיטים של נברסקה" – עגלה מקרטעת עם רהיטי יד שנייה שמכרה בזיל הזול בימי המשבר הכלכלי בארה"ב.

תודות ליושר המקצועי שלה וחוש עסקי מפותח, מיסיס בי פילסה את דרכה לצמרת וכיום "שוק הרהיטים של נברסקה", השוכן ברחוב "רוז בלאמקין דרייב" משתרע על שטח ענק במרכז העיר, אם הייתי צריכה לשער, בשטח שקצת יותר גדול מהקיבוץ שלי…

הסיפורים על מיסיס בי ואופייה הממולח נישאים בפי כל יהודי שמכבד את עצמו באומהה, וחנות הרהיטים שלה מהווה כמעט אתר עלייה לרגל למבקרים יהודיים בעיר. אחד הסיפורים היותר ידועים על מיסיס בי, אשר הלכה לעולמה בגיל 104 המכובד ביותר, הוא שבגיל 100, לאחר שהתאכזבה מיכולותיהם העסקיות הכושלות של בניה אשר קיבלו את העסק לידיהם, היא פתחה עסק מתחרה מעבר לרחוב ועשתה רווחים נאים ביותר! סיבה נוספת לגאוות היחידה של מיסיס בי היא שוורן באפט, המיליונר המקומי בכבודו ובעצמו, ראה בה השראה כעסקית וקנה את "שוק הרהיטים" שלה וכיום הוא חלק מתאגיד "ברקשייר הת'אוויי".

אתם וודאי שואלים את עצמכם כרגע מה אכפת לכם מהביוגרפיה של איזה זקנה מהמיד-ווסט? זה גם מה שאני חשבתי כשהגעתי לכאן, ואכן מעולם לא באמת טרחתי לבקר ב"שוק הרהיטים" של מיסיס בי, מהסיבה הפשוטה שלא ממש הזדקקתי לרהיטים…

סיפורה של מיסיס בי נתקע לי בראש דווקא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. בטקס בבית הספר היהודי המקומי החליטו המורות להקדיש חלק נכבד לחנה סנש, גיבורת תרבות יהודיה – ישראלית, ובעודי נוסעת לטקס יום השואה המרכזי בבית הכנסת, חלפתי על פני "שוק הרהיטים" ופתאום, כמו בסרטים המצויירים, נדלקה לי נורה מעל הראש והבנתי: בלי להוריד מערכה של מיסיס בי, שבוודאי הייתה אישה מופלאה, חזקה ומעוררת השראה, אותם ילדים שגדלו על ברכי מעלליה המופלאים של מיסיס בי, לעולם לא יבינו באמת לנפשה של חנה סנש, אשר את שמה שמעו היום לראשונה.

חנה סנש ומיסיס בי, שתי גיבורות תרבות, מייצגות שתי מערכות ערכים שונות בתכלית ואת הפער התרבותי המרכזי בינינו לבין האמריקאים, ולקח לי יותר מחצי שנה להבין את זה. באופן מפתיע, אני, הישראלית, שבאה ממדינת המקדונלדס והנייקי וכוכב נולד, הופתעתי מעצם קיומם של פערים תרבותיים בין ישראל לארה"ב…

אם יש תובנה אחת שלקחתי מהשליחות היא: ישראל זה לא ארה"ב. תודה לאל. אני מתגעגעת לקיומם של מדרכות ושל קומבינות (או "גמישות מחשבתית") ושל בארים שפתוחים אחרי אחת בלילה ולאווירה של חג בחגים ולפקקים של מוצ"ש ולמדוזות של יולי ולשיטה המטרית. מיסיס בי היא לא גיבורת תרבות בשבילי.

תמר הלוי הייתה שליחה קהילתית בשנת 2009 באומהה נברסקה אשר נמצאת במיד ווסט בארה"ב. תמר היא ילידת קיבוץ חצור והיום סטודנטית באוניברסיטה העברית.

 

  • תגובות
10
  1. 3 בפברואר 2017 at 13:45Jayna - השב

    Speak it, Kieffer sisters! I cou;ln&#039dt agree more. These wars are costing us diplomatic leverage, blood and treasure. With Bernanke increasing inflation and President Obama increasing the national debt, we cannot afford to maintain our costly military adventurism.

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: