"בעקבות השליחות הקמתי עמותה"

"אז זו אני, ג'נה, בת 27 ואני מכורה לעולם מחנות הקיץ כבר 8 שנים וחייבת לציין שזה ממש לא היה בתכנון שלי. אבל וואו, כמה אני שמחה שזה קרה!"

ג׳נה אלבז, מנהלת עמותת ״החלק שלי בפאזל״, המשלבת בין ילדים בסיכון לילדים עם צרכים מיוחדים, מספרת על ״ההתמכרות״ למחנות הקיץ ועל הדרך שהובילה אותה לפתוח את העמותה.

להגשת מועמדות לשליחות מחנות קיץ לחץ כאן

שלום, קוראים לי ג'נה אלבז בת 27 ואני מכורה לעולם מחנות הקיץ כבר 8 שנים. מה זה מכורה? מכורה חזק וחייבת לציין שזה ממש לא היה בתכנון שלי.

כמה ימים לפני שהייתי אמורה לצאת לקורס קצינים בצבא, המפקדת שלי הודיעה לי שעקב טעות ביטלו לי את ההקצאה ואני לא אוכל לצאת. כל כך כעסתי על הצבא ופשוט רציתי יום חופש בלי לחתום עליו אז הודעתי להם שאני הולכת למיונים של הסוכנות היהודית. כשהמש"קית חינוך הודיעה לי שהתקבלתי, הייתי צריכה בכלל להיזכר על מה היא מדברת.

לאחר כמה ימים, הודיעו לי שבגלל שאמרתי "כן" כשנשאלתי במיונים אם אני מוכנה לעבוד עם נוער בסיכון או עם צרכים מיוחדים, אני משובצת למחנה שהוא לא יהודי בכלל ושכל החניכים בו הם נערים בסיכון או נערים עם צרכים מיוחדים. הדבר הראשון שעלה לי בראש זה ״איזו שטות עשיתי!״.

הלכתי למיונים בעיקר בשביל החוויה (ויום החופש כמובן), אמרתי "כן" על חינוך מיוחד כדי לא לסגור דלתות, וממש לא חשבתי שמתוך 200 מחנות אני אתקבל למחנה אחד ספציפי שבו לא רק שאין יהודים, הקוגניציה שם לא תקינה, ובכלל מה הקשר בין נוער בסיכון לבין נוער עם צרכים מיוחדים? ויותר מזה, איפה פה בכלל נכנסת היהדות?

אני לא יודעת אם אתם מאמינים באלוהים, בקארמה, ביקום או בצירוף מקרים, אבל מה שבטוח זה שהייתה פה הכוונה מלמעלה. ב-13/6/10 מצאתי את עצמי עולה על מטוס עם דגל ישראל קשור לתיק, ציונות בלב וטון של חששות, שאלות, תהיות ורצונות וטסה לניו יורק למחנה ששוב – רק מזכירה, לא הייתה לי כוונה להגיע אליו.

ואז זה קרה – קסם. קסם אמיתי כזה, כמו שהאמנו שקיים כשהיינו ילדים. קסם כזה שקורה כשנמצאים במקום הנכון, בזמן הנכון עם האנשים הנכונים. קסם שקורה כשרואים נוף מטורף, אגם, עצים ומלא ירוק. קסם כזה שקורה כשרואים ילד שביום-יום שלו חי בכנופיות בשכונות מצוקה, לוקח ילד עם אוטיזם שבקושי מצליח לתקשר עם הסביבה ומלמד אותו איך לבעוט בכדור. קסם כזה שקורה כשאת, בתור יהודייה וישראלית גאה, מגיעה למחנה לא יהודי בכלל אבל כל כך מחוברת לחניכים שלך והם אלייך שהם מבקשים להדליק איתך נרות שבת כדי להבין קצת יותר מאיפה את מגיעה. קסם כזה שקורה כשפתאום אין הבדלי דת, גזע, מין, מצב סוציואקונומי, עמדות פוליטיות או רמת משכל, אלא יש אנושיות.

אחרי שנה במחנה כזה, מה שנותר לך לעשות הוא…… פשוט לחזור אליו שוב. אז שנה אחר כך, מצאתי את עצמי באותו מקום, באותה תקופה בשנה ושם נפל האסימון! השליחות שלי לא צריכה להישאר בחו"ל, היא לחלוטין צריכה לחזור איתי הביתה. בשנה השנייה שלי במחנה התחלתי בהקמת עמותה בישראל, שנקראת ״החלק שלי בפאזל״, ועוסקת בשילוב של ילדים ונוער בסיכון עם ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים.

בארבע השנים הראשונות של העמותה, שקד, השותפה שלי, ואני היינו מטיסות משלחות של נוער בסיכון ושל נוער עם צרכים מיוחדים להיות חניכים במחנה. בשנה האחרונה, הקמנו מחנה קיץ ראשון מסוגו בארץ שעוסק בשילוב של האוכלוסיות האלו. המחנה, שהיה מעין חוויה כזו שמתרחשת פעם בשנה בקיץ, הפך להיות השגרה שלי, המקצוע שלי ועדיין לחלוטין האהבה שלי.

אז זו אני, ג'נה, בת 27 ואני מכורה לעולם מחנות הקיץ כבר 8 שנים וחייבת לציין שזה ממש לא היה בתכנון שלי. אבל וואו, כמה אני שמחה שזה קרה!

 

 

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: