"אנשים הם דבר יפיפה, ופשוט מורכב"

כשהתחלתי את המיונים לשליחות, לא האמנתי שאתקבל.

היה לי ברור למה אני רוצה, אבל לא ידעתי עד כמה.

ככל שהתקדמתי בשלבים, השאלות הפכו קשות יותר ויותר.

שאלות של הגדרה עצמית, של זהות יהודית אישית, שאלות עומק של סיטואציות מורכבות, שבכל חיי המורכבים, והם מורכבים, לא נתקלתי בהן. אני זוכרת שיצאתי מתוסכלת כל כך מחלק מהראיונות, זה אילץ אותי להתמודד עם עצמי, עם שאלת התהליך העמוק והכואב שעברתי ושאני עדיין עוברת.

ואז הציגו בפני את התשובה: ״זה מורכב״ או בעגה המקומית:״it’s complicated” המיונים והסמינרים שלאחריהם, האנשים המדהימים שזכיתי לצאת איתם במשלחת פשוט ממשיכים להזכיר לי, זה מורכב.

בשבת טיילתי קצת, הכרתי אנשים מוזרים מאוד, חוויתי קצת את אמריקה, המורכבת כל כך. לאורך כל השבת דיברתי עם חברי המשלחת שלי, על סתם דברים, חוויות והאנשים שכבר מתחילים ליצור לנו עוד שאלות. ואיזה כיף שאנחנו שואלים שאלות,

ואיזה כיף שאלו שאלות שעושות אותנו גדולים יותר, חכמים יותר, ובעיקר מורכבים יותר.

השליחות היא מתנה, זכות שאינה מובנת מאליה,

התחלתי את התהליך בסוג של ביטחון, שלא התערער,

אבל דאג להראות לי ולגרום לי לחוש את עצמי, את הזהות שלי, את הזהות של העם הנהדר שלי,

והתהליך הזה מוציא אותי כל פעם עם אותה מסקנה,

אנשים הם דבר יפיפה,

ופשוט מורכב.

טליה ענבר, שליחת קמפוסים

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: