"אני מפתח יכולות וכישורים שלא היו מתפתחים אם לא הייתי עושה את הבחירה המשוגעת הזו"

לקראת השנה השביעית שלי בהוראה בארץ, השתעשעתי עם רעיון שנת השבתון... אחרי בדיקה של כל מיני אפשרויות פתאום עלה רעיון השליחות של כמה שנים.

הגשתי מועמדות, בלי הרבה ציפיות ופתאום התחילו לעלות מחשבות, רגשות ומשיכה למקום מעבר לים. מקום בו אני אוכל ללמוד המון מתרבות אחרת לגמרי ולנסות ולשלב בה את התרבות שלי, את הישראליות שלי.

ב1.8.18 נחתתי בנמל התעופה ניו-ארק שבארה"ב ומשם לעיירה איסט ברונזוויק, ניו ג'רסי. יומיים לפני הטיסה עוד שכבתי במיטה ושאלתי את עצמי בפחד מהול בסקרנות- "מה לעזאזל עשיתי? מה הלך לי לאיבוד באיסט ברונזוויק?" אבל טסתי והגעתי והתחלתי לחיות כאן.

בחיים שלי לא הייתי זר שגר בארץ אחרת. כלומר הייתי תייר, אבל לא זר. וזו הרגשה ומעמד אחרים לגמרי.

בתור זר, כל דבר מצריך קצת יותר ריכוז, קצת יותר מאמץ- לפתוח חשבון בנק, לדבר עם הפקידה בדואר, לשלם בקופה בסופר, למצוא מלח גס (קוראים לזה כאן- מלח כשר). זה מעייף וזה קשה ולעתים אני מרגיש קצת טיפש או קצת כמו ילד קטן.

אבל ארזתי במזוודה היחידה שהבאתי, תמונות ומזכרות שיזכירו לי מי אני ומה אני. שינחמו אותי ביום שכל מה שהספקתי לעשות בו זה לקנות קרש גיהוץ.

אני עוד לא יודע בדיוק מה הלך לי לאיבוד באיסט ברונזוויק, אבל אני מרגיש שאני מפתח יכולות וכישורים שלא היו מתפתחים אם לא הייתי עושה את הבחירה המשוגעת הזו. מקווה להמשיך ולהתפתח, ליהנות ולזכור מי אני ומאיפה באתי.

אייל מג'ר, שליח הוראה באיסט ברונזוויק, ניו ג'רסי.

  • תגובות
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: