אופיר הכהן משתפת אותנו בחוויותיה כשליחה קהילתית במרכז ארצות הברית – קנזס.

יום ראשון. השעה עוד לא אחת בצהריים, אך היום כבר מרגיש ארוך. בדיוק חזרתי הביתה מישיבת מורים באחד מבתי הכנסת הרפורמיים, בה העברתי מצגת היכרות קצרה ורשימת נושאים לכיתות בנושאי ישראל. לבית הכנסת הגעתי מארוחת בראנץ' (שילוב אמריקאי שכזה בין ארוחת בוקר לצהריים) שנערכה בחסות נשות הפדרציה לבנות הקהילה החדשות. בעוד כשעתיים אצא לפגוש תלמידת תיכון אשר מתמחה בארגון Stand With Us (ארגון הסברה פרו-ישראלי). יחד נתחיל לתכנן את ערב הנוער בנושא ישראל שמתקיים בעוד כשלושה שבועות במרכז הקהילתי (JCC). לאחר פגישה זו, עליי לנסוע לאירוע יין שמתקיים בחסות הפדרציה. הכל חלק מעבודת השליח- מה שנקרא כאן Schmoozing.

נשמע מתיש? מבלבל? ובכן מדובר בעוד יום בחיי השליח הקהילתי כאן בקנזס.

קנזס? שליח? קהילה יהודית? על מה אני מדברת בכלל? האמת, לפעמים אני עוצרת ושואלת את עצמי בדיוק את אותה שאלה. אם היה לי שקל כל פעם שמישהו היה שואל אותי מה איבדתי בקנזס…

ובכן- קוראים לי אופיר הכהן, בת 22, גדלתי בת"א רוב חיי. כאשר הייתי בת 7.5, הוריי יצאו לשליחות בטולסה, אוקלוהומה (אכן כן, מדובר במדינה בארה"ב). התגוררנו בקהילה במשך תקופת זמן של שנתיים. לאחר מכן חזרנו לארץ, חזרתי לביה"ס יסודי והמשכתי לתיכון לאמנויות בת"א. אך התקופה בארה"ב לא נשתכחה מליבי. אין ספק שנפתחו בפני שערים לחיים אחרים, מעניינים לא פחות מהמציאות שלנו בארץ, ושונים מאוד ללא כל ספק. לאחר השתתפות בתגלית במהלך שירותי הצבאי, ובעידודה של חברתי הטובה שהייתה המפקדת שלי בצבא (ושליחת הסוכנות בארה"ב בעצמה), החלטתי לבחון את נושא יהדות אמריקה בשנית. ראשית נסעתי למחנה קיץ בפרבר אמריקאי על מנת לחוות את המגורים בארה"ב כבוגרת. רציתי לבחון עם עצמי- כיצד חיים יהודים בארה"ב? האם יש לי קשר אליהם?

אופיר הכהן (מימין)

לאחר חווית מחנה הקיץ (7 שעות עם ילדי חטיבת ביניים כל יום[,בהצלחה…), החלטתי בעת שובי ארצה כי אני מוכנה לנסוע, הפעם לתקופת זמן של שנה. שנה. ש-נ-ה. וואו. החלטה משמעותית. לא בטוחה שחבריי הבינו מדוע, למה ואיך, אך בסופו של דבר כולנו מקבלים החלטות על סמך מה שמתאים לנו ומרגיש לנו כדרך הנכונה. הרגשתי ממספר סיבות שעליי לנסוע לשליחות. ועכשיו מגיעה שאלת הישראלי הפולני: אז למה דווקא לאמריקה? את נוסעת להציל את יהודי ארה"ב? אין מספיק ארגונים חברתיים בארץ שזקוקים לעזרתך?

ובכן, בוודאי שיש. יש אינספור ארגונים בארץ שעושים עבודת קודש מבורכת. השליחות אינה סותרת בעיני את העבודה החברתית בארץ. כל אדם המתלבט בנושא השליחות צריך לדעתי להתחבר לעצמו ולבדוק מהן יכולותיו ושאיפותיו. העובדה כי אני דוברת אנגלית ברמת שפת אם (כמעט) וכבר חוויתי מגורים בארה"ב, היוו עבורי סיבה נוספת מדוע לנסוע לארה"ב ולנצל יתרונות אלה. אינספור פעמים מצאתי את עצמי יושבת בארץ, צופה בחדשות (בטלוויזיה ובאינטרנט) ורותחת על העולם. על הדרך שבה ישראל מוצגת בתקשורת, על הידיעה שהחיים שלנו כאן בארץ מורכבים ומאתגרים הרבה יותר מכל סיסמא מטופשת אך קליטה שמסתובבת בפייסבוק. השאלה ששאלתי את עצמי הייתה: מעבר לכעס, מה אני מוכנה ויכולה לעשות כדי לשנות את זה?

ובכן- הנה אני בקנזס! אני נמצאת בקהילה היהודית הממוקמת במרכז ארה"ב, על גבול המדינות קנזס ומיזורי (קשה להבין את עניין הגבול, עד שמגיעים לכאן ומבינים שמצד אחד של הכביש זאת קנזס, ומן הצד השני כבר מדובר במיזורי. משונה ביותר, אין ספק). הקהילה מונה כ-18,000 ונחשבת לממוצעת עד גדולה במימדי הקהילות היהודיות בארה"ב.

אם תעלו שתי פסקאות, תזכרו במשפט "את נוסעת להציל את יהודי ארה"ב?". ובכן הנה התשובה המציאותית לשאלה זו- ממש לא. יהודי ארה"ב אמנם חווים משבר כלכלי לא פשוט (המורגש כאן יותר מאשר בארץ), ומרבית הקהילות נמצאות בתהליך בחינת זהותן ועתידן. עם זאת, השליח מישראל אינו בא להציל אף אחד. אין מתפקידי לבוא ולומר ליהודי הקהילה: אנחנו צודקים ואתם טועים. כולכם צריכים לעלות למדינת ישראל.שליח שיבוא עם מסר בסגנון הזה, חוטא למטרה ולעולם לא יצליח לדעתי להבין ולהשתלב בקהילה באמת. אנחנו כאן בכדי ללמוד, לחוות סגנון חיים אחר, יהדות דומה ושונה משלנו בארץ, וגם כדי לנסות ולהעביר את תחושת החיים בישראל לאנשים אשר לא גרים בה. ותנו לי לומר לכם- מדובר במאמצים לא פשוטים.

אני כאן בקהילה כבר חודשיים, ויכולה בהחלט לומר שאני מרגישה בנוח. עוד לא לגמרי בבית, אך לא רחוק מזה. האנשים כאן חמים ונחמדים מאוד. בחגים לא הייתי רגע לבד. כמובן שיש רגעים של בדידות, אך השליחים האחרים נמצאים במרחק טלפון אחד, והשתדלתי מאוד למצוא חברים מהשבוע הראשון. העבודה המקצועית שלנו אינסופית, באמת. אך חשוב לא פחות ואף יותר למצוא חברים ולהרגיש בנוח.

אני בתהליך למידה מתמיד. כל אדם שאני פוגשת, כל בית כנסת שאליו הגעתי לתפילה (אין ברירה, כאן בתי הכנסת מהווים נקודת מפגש מרכזית וחשוב להיות בהם כמה שיותר), כל ספר שנותנים לי לקרוא. כ"כ הרבה ידע חדש ומרתק. מפגש עם אנשים שמלמדים אותי רק מעצם היותם שם. המפגשים הבין- אישיים חשובים לא פחות בעיני מעוד שיעור לכיתה בנושא צה"ל. סטודנט לעסקים מאוניברסיטת קנזס שפגש אותי בתקופה בה הוא מתלבט לגבי עתידו, למד על תכניות "מסע" לארץ והביע עניין. מפגש עם בחורה שעוברת תהליך גיור רפורמי, ומתעניינת בישראל מזווית שונה ומרעננת. תליית קישוטים מישראל בסוכה של בית הכנסת. כל אלה עוד, מהווים תזכורת מתמדת עבורי מדוע אני כאן.

אני עדיין בהתחלתו של תהליך הלמידה בנוגע למושג "שליחה". כולי תקווה כי במהלך השנה הקרובה (וייתכן שבשנה לאחר מכן, אם אחליט להמשיך בתפקיד), אגלה יותר לעומק את תפקידי ומשמעותו עבור הקהילה, אך בעיקר עבורי.

סוכות בקהילה היהודית

  • תגובות
30
  1. 7 בנובמבר 2012 at 12:32גל - השב

    היי, אני גל וברגע שראיתי כתבה שנוגעת לשירות בתפוצות נכנסתי ישר. אני מתעניינת מאוד בשירות לאומי בתפוצות בקהילה היהודית אך עדיין עם התלבטויות רבות. אופיר, הכתבה שלך ריגשה אותי עד מאוד, וגרמה לי לרצות את השירות הזה עוד יותר. אני מקווה שאצליח כמוך ואגשים את החלום שלי ומטרותיי. שיהיה לך בהצלחה בהמשך, ושתמשיכי להיות שגרירה למופת.

    Cancel
    • 17 בנובמבר 2012 at 9:46Nathaniel - השב

      That's a skillful answer to a difficult qutseion

      Cancel
  2. 18 בנובמבר 2012 at 9:54דודי - השב

    אפיר אני גאה בך!!! אבא

    Cancel
כתבו תגובה

כתבו תגובה

Reply to: